לפני 13 שנים. 4 באוקטובר 2011 בשעה 17:49
דחיית סיפוקים, איזה מין דבר מיותר זה.
למה שארצה לחכות עוד דקה אחת עד לרגע בו אראה אותך?
לרגע בו אוכל לגעת בך?
לרגע בו קצות אצבעותי יחליקו על עורך החם, מנסות לפענך את תווי פניך.
לרגע בו אוכל לשמוע את קולך ופיך יפלוט קווי אויר דקים דקים שיעבירו בי צמרמורת.
לרגע בו אוכל להצמיד ראשי לחזה הרחב שלך וארגיש את הלמות ליבך.
לרגע שבו תבעל אותי בלי למצמץ, תקרא בשמי שרק אתה יכול לקרוא בו, תאחז חזק ותכאיב. תסטור כמו שסטרת, תחנוק כמו שחנקת ותיגע, רק תיגע.
אבל אני סבלנית, או מנסה בכל אופן.
מרפי תפסיק לדרוך, אני עוד אתרגל.
