העולם הלבן

הזיכרון מסנן בין גס לדק
למשל אדם קם בבוקר והולך לבית הדואר
שולח מכתב ושב לביתו אדם אחד יזכור את שעת השכמתו
את זמן צאתו מן הבית
מתי מסר את המעטפה לפקיד הדואר ואת מועד חזרתו
אדם אחר יזכור את שראה בדרכו שבדואר הייתה זו פקידה ולא פקיד
את לבושה חסר הטעם ואת השפתון שנמרח לה על לחיה
אדם שלישי יזכור את הסלידה שעורר בו סגנונה הדוחה של הפקידה
הרביעי לא ישכך את המחשבות שחלפו בו לזכר גסות רוחה

הזמן הוא בור שיקוע של העבר
מתוך מכלול הדברים שהיו המשקע הוא השיכחה והיתר הוא הזיכרון
מה שנאמר מן העבר - נשאר בהווה
הזכרון מהווה את העבר ובכך מבטל את משמעות הזמן

כל אדם שוכח פרטים מסוימים ומנציח אחרים
החלטה היא אישית ויחסית
היא ישנה כל עוד האדם קיים לאדם
הזיכרון הוא נצח
הזיכרון מאפס את מימד המן בחיים ולא מחוץ להם
אדם מת
חדל מלהיות נצחי אם זיכרו מתקיים
הרי זה במסגרת חיי האחרים ומנציח אותם
לא אותו

מה שאדם זוכר הוא יודע הזיכרון מרכיב את התודעה העצמית
המיוחדת לכל אישיות אנשים מסוימים רגישים להתרחשויות
בזיכרונם נקלטים מעשים המעברים את עתידם
אחרים התברכו בזיכרון חזותי תמונות שהפנימו עומדות לנגדם במהלך חייהם
יש כאלו שרגש מכוון את מעשיהם בכל שיקול שלהם יכרו נילקח בחשבונם

אני זוכר מחשבות
לכן ספר חיי הנצח שאני כותב בזמן שנותר לי
יהיה גדוש מאורעות עמוס חזיונות וחדור רגש
מבחינות אלו היו חיי מרובי עניין פרשת חיי היא אסופת מחשבות
אם אדם חושב ייתקל בקורותי אולי יגרוהו למחשבות נוספות

אדם אין בחייו מצב קבוע מצב בדיוק כנקודה הנדסית
לא קיים במציאות אלא כסמן מלאכותי המוצב כדי לתחום
ולהפריד קטע מרצף טבעי של השתנויות מצב היא מילה
חסרת משמעות כל עוד ההשתנות קיימת
כל עוד אדם חיי
אדם נמצא במצב רק כאשר הוא פוסק מלהיות אדם
כאשר הוא מת

אז מניחים על קברו מצבה המסמלת את מצביותו