העולם הלבן

מי שמעורב, לא מתקן את המדינה ולא מסדר את עצמו.
חולה כזה, משליך ממצוקותיו האישיות על המדינה, המשמשת לו מיטה טיפולית.
משגיונותיו סובלים גם שאר האזרחים.

קורה ושיגעון גדלות סתור בתחושת קטנות. החולה מאמין שביכולתו להושיע את עמו הוא, תוך התבטלות
עצמית מול בעיות הכלל. שנגיף מזן זה, מומרץ בגורם תועלתני (הגשמת תאוות הכבוד, השררה והעריצות) - פורץ מדינאי.

בקרב האזרחים קיימים אותם מיני טיפוסים. המצביע בעד או נגד משהו, והמצביע לטובת הנאה, כדאיות או שוחד.

יש חסידים השוטים לדעה תמימה, שרעיונות ותועלת משלימים ותואמים. נעלם מהם, שמעולם לא נוצר קשר בין
מחשבה ובין מעשה.

מרגע שהרהור פורח מהראש ונזרע במציאות, ממאירים ממנו גידולים משונים.האידיאולוגים הגמורים, הם גבורי האומה. אלו נכונים להיהרג למען המדינה ובשם רעיונותיה. כולם אינדיוידואליסטים
קיצוניים, חסרי זיקה כללית ונעדרי שפיות. אישיותם הפתולוגית ונטייתם להרס עצמי, מתמצות באמצעות המדינה.
רצח סוכן חרש מצלצל באוזניהם כסוף טוב מסתם התאבדות חפה מיומרות.

לבי נטה אחר קבוצת סיכון זו. אבל לעבוד את המדינה, נרדף לי לבגידה. איני מסוגל להעמיד את עצמי למכורה.
כאדם אחראי לעצמו, עלי לשאת במיצוי אישיותי. המילה "מולדת", מעולם ציינה לגבי פרט טכני בתעודת הזהות
שנכפתה עלי בגיל שש עשרה. את טעמי הלוואי הערכיים שלה, מעולם לא חשתי.

עד שחציתי את הגבולות. נדמו לי החיים במדינות זרות טובים יותר. האמנתי שהאנגלים הם עם של מחזאים.
שהגרמנים הם עם של פילוסופים ושהאוסטרים הם עם של סופרים ומוזיקאים.
כשחייתי שם. נוכחתי שהתרבות היא פרי רוח של יחידים. המדינה וטובי אזרחיה מרעים כל מקום.

אבל קיים הבדל מהותי, מדינה שאני אזרח שלה, ותהיה כל מדינה, תובעת ממני יותר. מוטב לעבור אורח
מאשר להשתקע. אז נתבעת רק צייתנות ולא הזהות.

אהבתי לחיות במדינות זרות, משום שהייתי זר שם. משום שלא התחייבתי בהשתייכות מכוח חוק.
משום שלא נכפיתי בזהות, מכוח רישום במשרד הפנים. משום שלא נפקדתי מכוחה של תעודה,
שאני נושאה כאות קין במכנסי.

לעצמי אני גולה. לא גולה ממולדתו, אלא גולה בכל מקום. גולה בחיים. בגלותי גיליתי את עצמי.
וככל שגיליתי התפשטה גלותי. עד שלא נותרו לי, לא מקום ולא חיים. והשוטה יקרא מולדת
לעשבים ולאבנים ולעפר, ואכן הם מולדתו ובהם יתגולל.