בחלום אחד אני רואה את נימר ברחבת הכניסה לבית הספר היסודי בו למדתי.. מחפש אפניים כלשהם
וכשמוצא אותם ואני אותו, אנחנו הולכים אל עבר בית הוריי, אבל דרך הכביש הארוך יותר, ולא בדרך הקצרה
בדרך אנחנו עוצרים באיזו מסעדה כלשהי, ואני הולכת לשירותים
בכל אופן נראה לי שאני הולכת לשירותים בחלום, אבל רק כדי להסתכל במראה ולהסתדר, ולא באמת לשירותים, בדיוק כמו שאני עושה ב"מציאות"
אני בקושי שותה מים ביומיום כדי ללכת בתדירות נורמטיבית לשירותים, וזה כמובן נכון בעיקר לגבי המציאות
בחלום אחר חבר של אבא שלי חושק בי
ומעבר לחלומות, ההוויה שלי היא דף נייר מקומט בתוך פח אחרי שיעור עצוב
או דף ציור קרוע שקרעתי לאחי בערימה באחד מהריבים שלנו
אחרי זה הוא נתן לי בוקס ונפלתי על הרצפה
זה הגיע לי כמובן
אני לא יודעת אם זה הגיע לי, כי התגובה שלו לא שינתה מעולם וגם לא תוכל לשנות את תחושת החרטה שלי
יש חלומות שאני חושבת שאל לי להפוך אותן למילים, לא לתמלל אותן, וגם לא להעלות אותן למחשבה
הן כמובן ימשיכו לחיות בנפש, בזכרונות ובמחשבות שלי, אך נעות ונדות, ללא שם או צורה, ללא זהות ממשית
רק חלומות, חלומות שחלמתי פעם והם תוצר של רסיסים שהתנפצו בנסיון של הנפש לשגר טילים מטלטלים אל התודעה שלי
הנפש הזו לא תוכל לי
אני חזקה ממנה
מי יכתוב את הנוסחא האומרת כיצד ניתן לקחת את הווייתנו, לקמט ולזרוק אל הפח, ואז לצייר איזשהו סמיילי מחייך, על דף חדש
