סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

crescendo decrescendo

לפני שבוע. ראשון, 11 באוגוסט 2019, בשעה 20:43

מאושרת איתך 🖤

 

לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 17:56

לקחת אותי למועדון הזה כי ככ רציתי, הרבה זמן ביקשתי ממך לראות איך זה מבפנים.


נכנסנו לאולם הראשי ואנשים ישבו סביב שולחנות צופים באיזה שואו על הבמה. אנחנו עמדנו צמודים לקיר הכניסה ולצד הוילון שמכסה את פתח הכניסה. 
היה חשוך ופרצופים לא ניתן היה לראות. רק צללים של אנשים הישובים סביב השולחנות ועל יד חלקם דמות נוספת מחוברת בשרשרת. אני יודעת שזה מגרה אותי. הצללים וכל האפלוליות. 


על הבמה עומד המנחה מדבר עם איש אחד שעלה על הבמה אבל אני מתעניינת הרבה יותר בסביבה. אולי 20 שולחנות שברובם 2-4 אנשים. יש גם שולחנות עם בודדים. שותים ומעשנים. מצד ימין מתפתלות מדרגות ובסופן טרסה. אנשים נכנסים פנימה. הייתי סקרנית. ביקשתי מהאדון שיקח אותי לסיבוב למעלה. עלינו.


המקום עם מסדרון ארוך בצורה מעגלית שמתעקלת ומקיפה את כל המועדון, ככה זה מרגיש ומצד ימין הכל חדרים עם מיטה זוגית. מוזיקה אחרת מכל חדר, בלי דלתות והחדרים ברובם מאויישים. בחלקם זוגות אך מה שתפס את עיני זה החדר שבו היו ביחד הרבה אנשים. היה נראה שכולם נהנים, שם לא היו שרשראות אבל היו לחלקם קולרים והם שכבו מעורבבים על מיטה ענקית. מתלטפים ונראים כמו שק נחשים שמתחככים ושומרים את הארס לאחר כך. בשאר החדרים היו צווחות של פחד וכאב שפחדתי להסתכל ובחלק מהחדרים היו גניחות של הנאה. 


עשינו סיבוב עד שהגענו חזרה לטרסה וירדנו להתיישב למטה. על הבמה הייתה אישה שנראית כמו כלבה. קשורה דרך הקולר שלה בשרשרת עבה, על הברכיים מחזיקה את גופה על מפרקי כפות הידיים וכפות הרגליים. האדון שעל הבמה חופר באיבריה האחוריים והיא שקטה. לא נעים לי להתסכל על המבוכה שלה ספק אם היא מתענגת על המגע שלו, ספק נלחמת בהנאה שלה למול הקהל. אני מורידה את הראש ורק מדי פעם מציצה לבמה. "אמרתי לך שהמקום הזה סתם, ושאין לך מה לעשות כאן" אמר האדון שלי. אבל אני רק רציתי תמיד את מה שלא היה מושג. שנתיים הוא אומר לי שאני לא אוהב את המקום הזה שאליו הולכים כל האנשים שיש להם עניין. 


הגברים כולם נראים מכובדים. יש גם כלבים ממין זכר שפניהם מכוסים וגם הם הולכים לצד הבעלות שלהם, צמודים לכפות רגליהן. רובן גדולות, מעשנות ויושבות בשולחנות הרחוקים מה שנחמד כי אני לא רוצה להריח את העשן שלהן. המקום מרווח ולא דחוס ולכן עשן הסיגריות לא חונק אותי והאוירה היא של הטבע בגלל התקרה הגבוהה. כמו מחנה חשוך שבו אין פנסים וכולם תחת כיפת השמיים.

 

הערב ממשיך ובמופע הבא גבר מכובד עולה עם הכלבה שלו ומציע אותה למכירה פומבית להערב. גברים וזוגות מציעים עליה הצעות ובסוף זוג זוכה בה. אני מניחה שכל הערב היא הייתה איתם והאדון שלי אמר לי שעכשיו ההשגחה עליה היא ממאבטחי המקום. מוזר לי. "איך המאבטחים יודעים מה יותר מדי עבורה או האם הם עוברים את הגבול?" "כשהאדון שלה מציע אותה למכירה לאותו הערב - יש חוזה שהוא מביא איתו. הצדדים חתומים עליו והמאבטח משגיח שאכן לא עוברים על התנאים, אבל בדכ אין בעיות עם זה כי האדון שלה לא מתרחק יותר מדי. העניין שלו בערב הזה הוא בהנאה שלה" הוא מסביר לי. 


המופע הבא פיתח אצלי פחדים. עלו שוב זוג, אדון ושפחתו, שהפעם השפחה למכירה ללא החזרה. בגלל שכנראה מאס בה ורוצה להתחדש בצעצוע מאתגר יותר. אבל למה בעצם בדרך הזאת? למה לא לשחרר אותה לגמרי? למה למסור אותה מיד ליד? "היית קונה אותה?" והוא ענה לי שלא. האדון הציג את היתרונות של השפחה שלו, מנקה, מבשלת, מקלחת, מטפלת, שותקת, מארחת ועוד.. היא הייתה יפה. גוף נשי ושופע, חמוקיים עסיסיים, שדיים מלאים וגדולים, שיער מתולתל דק אסוף בקוקו עם פוני קופצני כשל ילדה, נראה רך. מתאר את תכונות האופי שלה - כנועה ומנומסת, צייתנית ודייקנית. מציג את חוריה והחסרון היחידי שהוא מציג - חור תחת שיש להשתמש בו על בסיס יומי על מנת להשאירו רחב, אחרת הוא מתכווץ די מהר. אך מי שיקנה אותה, יקבל אותה במצב לשימוש מיידי. האדון המוכר נותן מופע ראווה לשמיעת השפחה, שואל אותה שאלות אחכ קושר אותה באויר דרך טבעות שהורדו אליו מתקרת הבמה, מלטף אותה. מלטף כמו בפעם האחרונה שילטף. "מכאן היא נלקחת וזהו?" אני בהלם. "הם הגיעו מוכנים לכך, אני בטוח". ממשיך וצובט את הפטמות, מנחית ידו על ישבנה והיא מוציאה קולות שקטים שחמודים בעיניי. יש משהו מתוק בפנים שלה. פה קטן, אף קטן. כנראה שזה זה. 


באותו לילה ישנו יחד. חלמתי עליי ועל האדון שלי שמוכר אותי. לי לא היה מקום לויכוח, עובדה יבשה שנקבעה. נלקחתי באזיקים לביתו של הזר שם השתמש בי ואנס.
את הסיוט הזה חלמתי בוריאציות שונות ועד היום אותה סצנה מגיעה במסווה בתוך חלומות אחרים. לא פלא שהיום אני מתה מפחד כשאתה מתמקח עם גברים על המחיר עליי. אני מפחדת שתמכור אותי לתמיד. 


אבל אני סומכת עלייך

 

 


אחרי שנים יורד לי האסימון. היא הייתה גאה שמוכר אותה. סמכה עליו. הוא שמר עליה ודאג לה ולכן מכר אותה. היא שירתה אותו נאמנה והוא נתן אותה מתוך דאגה לה. הצורך של השפחה לשרת ולרצות לא ימומש ללא אדונה. השחרור האמיתי הוא מכל עבדות והוא הנורא ביותר, ללא בעלים. אני בטוחה שאהב אותה מאוד ולכן מכר אותה. 

לפני חודשיים. שני, 17 ביוני 2019, בשעה 08:25

הרכב הנקי שלך

הריח הממכר שלך

הקול המתוק שלך כשאתה חושב שאני מתוקה

הזיון המתקמצן שלך

הרעב הבלתי פוסק אליך

הצחוק האמיתי שלך, הנקרע, עם הוריד

ההסברים שלך להתנהגות שלי

הפינה שלי על הבלטה, במפשעה שלך, בתנוחה שממתינה לרצונות שלך

הזרע שאני מכורה אליו

כשאני ממשיכה למצוץ אחרי שגמרת ומחכה להפתעה נוספת

שאתה שותה עם סוכר אחד

כשאתה מאכיל אותי, כשאתה לא מאכיל אותי

העור הכהה שלך

הפנים הסקסיות שלך

האהבה שנתת לי, הגג והקירות שנתת לי

האהבה שלי אליך

הרגעים שהיינו רק שנינו, מרותקים אחד מהשני

ההפתעות הקטנות שלך

הקומיקס

כשלימדת אותי לעשות לך ביד

כשגדלתי איתך בשנתיים תוך שנה ושוב חזרתי לגיל 6

כשאתה קורא לי צייתנית ופאפי שלך

כשאתה אוהב אותי נזקקת 

כשאתה לא חושב שישלמו עליי יותר מ26 שקלים

כשטוב לי 

כשאתה מסתכל עליי

כשכמעט הפסדת בהתערבות

בפעם הראשונה שנפגשנו, כששיחקתי עם הפיפי על הרצפה

כשאתה שם אותי לראוות כל מציץ

כשאתה מרשה לי

כשאתה בא

כשאתה קורא לי

 

 

הזמן לא יעלים את זה עכשיו

 

 

 

 

לפני חודשיים. ראשון, 9 ביוני 2019, בשעה 14:30

הייתי נפגשת איתו לחפוזים בכל מיני מקומות בעבודה. בשירותים, במרפסת הנטושה, אבל הכי אהבתי למצוץ לו במקפיא. הוא היה מראה לי את השרימפסים והגלידות וברגע שלא היינו שולטים בעצמנו - עושים הכל מהר מהר ותוך 5 דקות שנינו כבר בחוץ. 

הוא היה מפנק אותי במאכלים שמלצריות לא היו יכולות לקבל אלא רק הטבחים. הייתי מקורבת לזין ולכן הייתי קרובה לצלחת. זה היה תענוג. היה מכין לי מדליוני פילה עם רוטב מיוחד ובצל ירוק טרי בצד. היה מכין לי שרימפסים ברוטב שמנת. אבל המנה שהייתה מחרמנת אותי בטירוף זאת המנה של הכבד אווז ברוטב תאנים. רק הריח של צריבת הכבד גרמה לי לטפטף. 

אהבתי להזדיין איתו תמורת אוכל. 

 

 

לפני 3 חודשים. ראשון, 5 במאי 2019, בשעה 08:40

אני אדם שמאוד קנאי לפרטיות שלו. 

זה אומר שאני יכולה להתנהג כאדם מוחצן ופרובוקטיבי ולא לשם תשומת הלב שבזה אלא רק כי אני חיה את הרגע. 

לפני 5 שנים בערך - במשך תקופה די ממושכת של אפילו כמה חודשים, הרגשתי שאני שרויה במצבים דיסוציאטיביים כמעט כל הזמן. זה אומר שאני חווה את הסיטואציה, אבל גם תוך כדי - רואה את עצמי כמו שד מעליי שצופה בכל.

במצב דיסוציאטיבי אי אפשר לצאת עם חברות ולרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, כי את מסתכלת עלייך. אי אפשר גם לצאת לדייטים, לעמוד על במה ולעשות סקס בלי לראות את עצמך מבצעת את זה (ולשפוט את עצמך לרעה בדכ). 

זה עבר אחרי כמה חודשים וחגגתי את זה. ההסבר המדעי פחות דחוף לעכשיו. אבל להנות מרגעי האושר הקטנים בהם אף אחד (את) לא בוהה בך ובוחן אותך משחרר עד שמיותר לתאר. אלכוהול מאוד קרוב לתחושה. 

אני לא רואה באדם פרובוקטיבי כאחד שבהכרח אוהב את תשומת הלב. 

אז אפשרי להשתולל בפראיות וברעש - בשקט? תנו מרחב. העצה של איך להתערות עם העדר משעממת אותי עד מוות

וסתכלו לצד השני כשאתם פונים אליי

 

לפני 3 חודשים. שישי, 26 באפריל 2019, בשעה 03:12

שחור אפל עם גלימה? 

רוקיסט מופרע?

ערפד מוצץ דם?

פנקיסט סוציופאט?

סוטה עם קבלות??

פניות אליי

לפני 3 חודשים. רביעי, 24 באפריל 2019, בשעה 03:25

שלוש כוסות וודקה לא מפילות אותי לישון 

זאת גרסא של שניים נגד אחת

ילדה קטנה ותמימה מאוהבת בבחור מצליח. מבקשת שתיקח אותי לשחק סנוקר עם החבר עם הראש הגדול. החבר שהיה איתך באוטו כשאספת אותי ללימודים, שהכרחת אותי לומר לו שאני אוהבת למצוץ לך. נתת לי סוכריה על מקל כשאמרת לי להגיד לו כמה שאני אוהבת למצוץ לך. 

ואמרתי לו.

מאז, אנחנו מזדיינים ומבקשת ממך לחייג אליו שישמע אותי מוצצת לך או מזדיינת איתך. הראש הגדול שלו מחרמן אותי. 

 

אז לסנוקר.

עלינו לאזור ה VIP רק שלושתנו, בקבוק וודקה וחמוציות. כמעט ניצחתי אותך פעם שעברה אז זה מערבב לי את הבטן מהתלהבות לנצח אותך הפעם מול הראש הגדול הסקסי. 3 כוסות שתיתי ואני בקושי הולכת... אני מכונה צייתנית. "פתחי רגליים", "תורידי תחתונים", "הראי לו את הכוס שלך", "ואת התחת..." ואני מחליפה תנוחות אחת אחרי השניה, מציגה את הממתקים. אתם מחזיקים אותי מכל צד, משלמים ומכניסים אותי לרכב. 

בדרך אני מסוחררת והדברים שלכם נשמעים לי כמו הד. מגיעים אליו.. זוכרת רק זין חזק בתחת, אותי בוכה ואחרי זה אנחנו כבר אצלך בבית. לא צריכה הרבה כדי להרגע.

נח לי לישון באמבטיה, אני עם עיניים עצומות וממשיכה לציית. "פתחי רגלים", "תרימי אותם", "פתחי את הפה", אווו מים, תודה - בולעת בשקיקה, אחרי מספר בליעות אני מבינה שזה שתן

"שתן????" אתה סותם לי את האף ואני פותחת את הפה לנשום, אתה משקה אותי עד הסוף ואני בולעת. מתעוררת בבוקר על השטיח למרגלות המיטה שלך... 

הכושר שלי בשתייה היה מצויין בשנים האלה, שלוש כוסות לא מסחררות אותי ומנטרלות את השרירים שלי. 

הייתכן?

לפני 4 חודשים. שבת, 13 באפריל 2019, בשעה 04:09

הריח של האביב והתחזית למחר מלחיצות אותי ללכת לים, לפנטז על שמש כזאת שתחמם את החול, שתמסטל אותי יחד עם הבירה שאשתה... שהטעם שיהיה לי בפה - יהיה בדיוק כמו הפעם ההיא שהקאתי הכל לתוך הים כשהזין שלך הרחיב לי את הגרון.

אני נזכרת שעברה שנה מאז שעשית לי פרפרים בבטן כשביקשת ממני לחכות על קצה הבטון לפני החוף והגלים - ואני מחכה ואתה הופעת כמעט עירום מוכן להכנס למים החמימים של הערב של אמצע אוגוסט. העונה כמעט מתחילה... 

זוכר איך מצצתי לך וכל גל הרחיק אותי מהזין שלך ואני נאבקת בגלים להשאר צמודה להנאה שאני יוצרת אצלך.. לא מוכנה לוותר על הזכות לענג אותך  ודווקא כשהתחלת לגמור התחילו גלים חזקים שסחררו אותי ואיתגרו את יכולת ההיצמדות של ילדה לאבא שלה

נצמדתי אליך כמו עלוקה, ינקתי את כל הטעם הטוב שלך ושאבתי בכל כוחי. רחצת אותי עירומה באמצע אוגוסט בדוש בחוף המוכרז ההוא, כשאני מרוכזת רק בך ואתה מכסה אותי כשאתה רוצה. 

זוכר?

לפני 4 חודשים. ראשון, 7 באפריל 2019, בשעה 17:47

אני לא בטוחה איך יגמר השבוע הזה 

אתה פעם בחודשיים שלושה יוצא מהארץ ומשאיר אותי כאן עם כל האיסורים שלך. אתה והמשפחה שלך, כן או לא, ואני בנפרד ממך. 

רווקה ונשוי

 

נשבר לי הלב 💔

לפני 4 חודשים. שלישי, 2 באפריל 2019, בשעה 06:08

בשביל בראטית למצוא את עצמה מחונכת זאת שאלה של קיימות

העונשים שלך קשים לי, כואבים לי ואני נלחמת עם הבראטית שרוצה להסתכסך איתך. לקחת ממני זכויות מובנות מאליהן שהיו לי לפניך וכל עונש הוא צורת חיים חדשה שאתה מאמץ עבורי. 

הייתה איזשהי מחשבה שחלפה בי שאמרה שאם אני פחות בודקת ורק צייתנית סימן שהקשר ביניינו מגיע למיצוי. האם התפקיד שלי נגמר? האם שלך נגמר? סיימת לחנך אותי? האם יש קשר? שאלתי אותך וקיבלתי את התשובה הכי חמה בעולם

 

"כשאת צייתנית אני רק יכול להנות ממך יותר"

ומסתכלת עליך בעיניים מאוהבות 😍