לפני 5 שנים. 7 באפריל 2019 בשעה 14:47
אני לא בטוחה איך יגמר השבוע הזה
אתה פעם בחודשיים שלושה יוצא מהארץ ומשאיר אותי כאן עם כל האיסורים שלך. אתה והמשפחה שלך, כן או לא, ואני בנפרד ממך.
רווקה ונשוי
נשבר לי הלב 💔
crescendo decrescendo
לפני 5 שנים. 2 באפריל 2019 בשעה 3:08
בשביל בראטית למצוא את עצמה מחונכת זאת שאלה של קיימות
העונשים שלך קשים לי, כואבים לי ואני נלחמת עם הבראטית שרוצה להסתכסך איתך. לקחת ממני זכויות מובנות מאליהן שהיו לי לפניך וכל עונש הוא צורת חיים חדשה שאתה מאמץ עבורי.
הייתה איזשהי מחשבה שחלפה בי שאמרה שאם אני פחות בודקת ורק צייתנית סימן שהקשר ביניינו מגיע למיצוי. האם התפקיד שלי נגמר? האם שלך נגמר? סיימת לחנך אותי? האם יש קשר? שאלתי אותך וקיבלתי את התשובה הכי חמה בעולם
"כשאת צייתנית אני רק יכול להנות ממך יותר"
ומסתכלת עליך בעיניים מאוהבות 😍
לפני 5 שנים. 1 באפריל 2019 בשעה 22:30
(אתה יושב בנינוחות על הספה ואני למרגלותיך - ברכיים ועקבים)
אתה חותר לאנשהו ושואל ושואל
אני מאבדת ריכוז כשאתה מתחיל לגעת בעצבים חשופים והמועקה מתחילה להצטבר. ''את מרגישה ריקנות? בגלל זה את מתנהגת ככה?" שאלה על שאלה והמשפטים המהדהדים שלך ואלה שאחכ מי יודע מה ישאר ממני.
סטירה מהרבדים העמוקים של הנפש ותחושה שמשהו הולך להשתנות. מה רע לחיות באופן שטחי ושלם? אבל השיחות עומק איתך הן בלתי נמנעות כחלק מאיך שאתה אוהב לראות אותי מולך - חשופה וכואבת.
''את מתאמצת מדי למצוא זוגיות'' ואני מסבירה לך שאני מתה מפחד מזוגיות כי עוד לא התגברתי על האובדנים מכל השנים עברו.
ואתה שבחרתי ובחרת בי - מרגש אותי
אוהבת אותך ומעריכה כל נשימה איתך
לפני 5 שנים. 17 במרץ 2019 בשעה 22:52
ואני משפריצה מהכוס
פוזלת מהנאה...
לפני 5 שנים. 14 במרץ 2019 בשעה 7:02
אבא
אתה אוהב להרחיק ממני את הקלפים שלך. לא תמיד אני מקבלת תשובות. אני יכולה לשאול ואתה מחייך, לוקח אויר וממשיך לצחוק, אני חושבת שאולי אקבל את התשובה. זה די דומה למתי שאני מקבלת תשובות. אתה מלמד אותי לשבת ולחכות. להרגיש אותך ולא לתת לרגשות שלי להפריע לנו להתקרב.
איך פתאום אתה מופיע. לפני שאתה מגיע אין לי חשדות. כשאתה שואל אותי עם מי התחבקתי - אני חושבת שזה הגיוני שאתחבק בשלב כזה. וכשאתה שואל אותי למה באתי עם תיק לבן - כולם ניחושים טובים אבל לא יכול להיות שאתה פה. זאת לא שעה לזה. זה לא מקום לזה. מפה לשם אתה לוקח אותי לשיחים, במרכז החשוך, אני הכי יפה והכי נסיכה שלך לבושה הכי מוקפד. אני מבינה כבר לרדת על הברכיים. הכל חשוך אבל קצת מואר, המרכז. מסביב הכל פועם רק אצלנו שקט. אני שקטה - מצייתת לך כי אתה הכי יודע.
הטעם של המפשעה שלך... מממ אויי כמה שזה קרוב ומרגש, שישאר בי לנצח, שיתערבב בי לתמיד.
לפני 5 שנים. 13 במרץ 2019 בשעה 21:00
נתת לי זמן לבד או יותר נכון דחפת אותי למרחב זמן, משבצת של זמן עם עצמי ויודעת שתבוא לאסוף אותי בסוף. בטוחה בטוחה שתבוא לאסוף אותי בסוף שאחרי הסוף. אני יודעת שאתה קרוב אליי. ממתינה וממשיכה בשלי וכשאני מרגישה את האי שקט מתעורר, אני מזכירה לעצמי לנשום לאט, בלי פאניקה ושאתה תאסוף אותי.
לפני 5 שנים. 8 בדצמבר 2018 בשעה 6:23
איך אתה נהנה להכאיב לי בלב ומחפש שאבוא אלייך לקבל קצת נחמה
לפני 5 שנים. 29 בנובמבר 2018 בשעה 23:28
הכי כיף בלהשתכר זה להתעלף ולתת לך את גופי. אני בהכרה ומרגישה הכל אבל מבויישת שככה אני מתעלמת מהכרתי. אתה עסוק בלגעת, בהתחלה בבטן, בחזה, מגיע לפטמות ומעמיד לי אותן עי ליטוף עם קצות האצבעות מתחת לשדיים שגורם לי לסמור. המגע עם הפטמות שלי ישר שולח אותות למטה. גם המחשבה שאתה חושב שאני שיכורה מדי וישנה ואתה מקבל רק גוף הלילה.
האם היית נהנה מגופה גם? האם היית נהנה להזריק לי לוריד קטמין ולבעול את גופי או שיותר 'אתה' זה לאנוס אותי תחת כמות רעילה של אלכוהול?
אני מתביישת שתגיע למכנס שלי. בחיים שלך לא הרגשת רטיבות כזאת שעוברת מתחתונים למכנס לסדין. זה מוגזם ואני מנסה להרחיק את המכנס מהתחתון שלא תחשוד שאני מרגישה. אתה ממשיך ללטף עד שאתה מחליט להוריד בעדינות את המכנס כדי שלא אתעורר. מסיט את התחתון ואני מובכת מובכת לגמרי. אני מרגישה שאני מקציפה משם כמו כלבה מוכת כלבת שחייבת זין! אבל בלי שאתעורר.
הפעם הראשונה הייתה אסורה ולכן גם היה אסור לי להתעורר או להראות שאני ערה לסיטואציה, לעולם לא דיברתי על זה איתו, היינו ילדים.
לפני 5 שנים. 29 בנובמבר 2018 בשעה 22:47
איך אני אוהבת שאתה מזיין וחונק אותי, מזיין לי את כל הפינות בכוס, מרעיב אותי עלייך וכשאנחנו נפגשים מרעיב אותי עוד, מזיין אותי ומענה לי את הכוס ממיוחמות עליך, מזיין קצת וגורם לרעב להתעצם. הכוס שלי מתנפח מבפנים ואתה ממשיך לזיין אותי בקצב האיטי שלך, שמחרפן אותי ככ. זה ככ נעים ומעצבן. אני מרגישה שאתה יותר מרגיש את הגוף שלי, מתחשב בו ובמה שקשה לו פיזית, בתנוחות מסויימות - ולא מוותר כשזה קושי של מחסומים. אתה ככ נהנה כשאנחנו מתקרבים עוד קצת... איך שאתה קורא לזה כשאני מורידה את המגננות והופכת חוסר מסוגלות כפי שאני ראיתי את זה - למאמץ להראות לך שאתה לא פה סתם, שאתה לא רק ליופי 😆 ופתאום אני מצליחה
שלך
לפני 6 שנים. 2 בנובמבר 2018 בשעה 10:11
ככל שאני יותר גבוה כך התעוזה שלי גבוהה יותר. אני משועשעת ובודקת איך נראה המבט שלך. מקרבת את המזלג לשקע ומסתכלת עליך עם חיוך מלא בטחון. אתה גם משועשע ממני ומבשל את המכה הראשונה על האף, הקטנה והכל כך מעליבה.
כשאתה במצב הרוח שלך זה על האף, אחכ על הפה. אבל הסטירה הרצינית ששוברת אותי היא סטירה על הלחי עם טיפה אוזן או עין. זאת הסטירה שמחלישה את כל הגוף שלי ושמה עליו משקולת דמיונית של 50 קילו. זה לא הרבה, אבל לאורך זמן זה מכניע אותי. הזמן הזה אורך דקות ואני בדיוק במקום שלי.
אבל מה שמאתגר אותך אלה לא המצבים שמונחת עליי משקולת של 50 קג מלמעלה, אלא כשהכוחות מופעלים עליי מ3 כיוונים לפחות.
ככה אני הכי יפה לדעתך.