מתעוררת משינה טרוקה של 10 שעות, שינה טובה בלי להתעורר פעם אחת. החברה הקטנה שלי מתקשרת אליי דרך הווצאפ מחול. אני שומעת את הקול הילדותי שלה - שלוםםם. ונזכרת כמה היא שיגעה לי את הלב. איך היינו בנחל אני, היא והחבר שלה. איך קינאתי בו. שם הבנתי שאני מאוהבת בה. היא בבגד ים שלם שמבליט את האגן הקדמי והירכיים הקדמיים וכמובן את הכוס הקטן שלה. היא לא ממש קטנה. היא 165 סמ, אבל רזה רזה. הציצים שלה - פטמות עם מלאות שאפשר להבחין בה רק כשהיא מורידה חולצה ולובשת אחת אחרת. כאילו ילדה בת 12 שצומחת רק לגובה והגוף שלה מתחיל לקבל צורה נשית אבל תקוע בין לבין. אין לה רווח גדול בין הרגליים והיא יפהייפיה אמיתית.
היא: את יודעת בדרך לאן אני?
אני: לאן?
היא: לראות את הכנר שאנחנו ככ אוהבות
אני: ב-א-מ-ת?
היא: כן, אתקשר ואספר לך איך היה.
אני מתקשרת לחברה קטנה אחרת שלי, לסבית, אבל היא לא לטעמי. אני מוודאת שהיא פנויה להשתוללויות הלילה. אבא מרשה ומייד מבררת על הופעות הערב ועד אז שומעת את הכנר רץ על הכלי בווליום גבוה. יש הופעת מטאל עם 3 להקות אחת אחרי השניה, מכירה את המקום הזה וכל פעם ההופעות שם מחזירות אותי הבייתה בדרגת האושר הגבוהה ביותר, כמו מאוהבת ונאהבת כפול 2. המקום שחור, תקרה גבוהה, עגולה וכיפתית - וארוכה. האקוסטיקה מושלמת והתאורה לא קיימת. על הבמה כרגיל מערכת תופים, 3 גיטרות חשמליות, מיקרופון, תאורה ועשן.
משיגה לי את המקום שבו אהיה בדיוק מול המתופף, שאף אחד לא יפריע לדינמיקה העצמית שלי מולו. המתופף אוחז במקלות וכבדרך אגב הולם באינסטרומנטים שלו. הצלילים מדוייקים, הקואורדינציה מסתנכרנת עם כמה שהתנועות נראות עילגות, אבל אני מתחילה להבין את הכשרון. כמה גאונות צריך כדי להבין את החלקים וליצור מהם שלם? להעביר את המוזיקה דרך הגוף ולשלוט על התחושות שלו. בורחת לדמיון. אני כתופים בשבילך. כפי שהייתי, עם כל כלי, הצלילים שאני מוציאה משתנים, הצעקות מתחלפות לתחינות שמתחלפות לבכי, מתחלף לשתיקה וקבלה. והתמסרות. אתה מרגיש בדיוק את השלב שאני נמצאת בו ואת השלב הבא. מתענג ליצור את היצירה שלך, עם הכשרון שלך כשאתה יושב מפושק ואני בין הרגליים שלך, אני התופים.
מרטיבה בהופעה ומרגישה שהויסקי מחדד את התחושה, נושמת את הסיטואציה, עוד.. מריחה אותך עוד...
המלצר ניגש עם כוס קוקטייל מקושט, 'לא הזמנתי את זה' אני אומרת לו, 'הזמין אותך בדיוק מאחורייך'. אני מסתכלת אחורה כדי להבין, שולחן אחד מאחוריי, די קרוב ומסמן עם האצבע הבחור, פעימת לב חזקה או חסרה גורמת ללב להמשיך לעבוד בקצב כפול. הבחור מקועקע, זקן כמו של הרצל, פנים לא קיימות אלא רק עיניים גדולות ושחורות לא מחייכות אלא חודרות. השיער העודף מסתיר גם את הבעות הפנים ולא הצלחתי להבין למה הוא לא מחייך. סימנתי עם הגבות וזה בזכות ההפתעה ושפת גופו, לא הבנתי את הכוונות שלו. 'תודה' למלצר והלך לעבודתו. 'הקטקטייל הזה די נשי'. אני מנמיכה את הקול שלי, שהרצל לא ישמע ופונה לחברה שאיתי, לדעתה זה חמוד. אבל עכשיו הסיטואציה השתנתה. ההופעה מופרעת והמוזיקה היא רק הרקע כעת. הרצל עוקע אחרי כל התרחשות וקולט את הסיטואציה שנקרית מולו. ואני לא קולטת כלום אלא רק זרמים של התרחשויות מאחורי גבי שרובם כנראה מדומיינים כי להסתובב לא נראה לי יפשיר את מבט הקרח שלו ולא שיש לי משהו חכם להגיד. בעיקר מנסה להרגיש מה קורה מאחוריי. אני והחברה יושבות בדיוק מול הבמה וכל סיבוב לא יהיה כבדרך אגב ויש לתכנן במדוייק את אופן הפעולה. הקוקטייל הזה חמוד? יש לשתות ממנו? לטעום? להרצל לא היו הרבה מחשבות אני חושבת לעצמי ועל כן עליי לשתות ממנו. לוגמת ומרגישה שהוא מקבל את האישור שלא רציתי לתת לו. הלהקה הזאת מודיעה שעוד שיר ומסיימת את החלק שלה ואני קמה בצעד אמיץ לשבור את הקרח. תוך פחות משנייה אני מבינה שהוא כבר לא בשולחן הזה אלא רק חבר אחד מתוך ה4 נשאר בשולחן. מרגישה מפודחת ממשיכה לכיוון השירותים ומקווה שאף אחד לא ראה את מה שהרגשתי. מעבירה זמן בתקווה שאם כבר קמתי והאומץ מדבר, שיהיה שם כשאחזור. עד סוף השיר נשארתי בשירותים ומנסה להתנער מהסיטואציה. איזה מבט חצוף היה לו - מבט קר שלא אמר כלום. מסתכלת בראי ורואה את כולי. השיער נפוח, הפנים צבועות ומדגישות את הנוכחות של העיניים והשפתיים. הרגליים ארוכות ועצמות הבריח והקימורים בולטים בדיוק כמו שאני אוהבת את זה.
חוזרת למקום והוא עדיין לא שם. נרגעת אבל עדיין מתוחה. מתיישבת ומרגישה בין הרגליים את הרטיבות שהתקררה והתאווררה שחוזרת להתחמם שוב בין רגליי. החברה מזמינה לה עוד משקה תוך כדי התלבטות מולי שאינה מסבה את תשומת ליבי. הלהקה השנייה עולה ואני יודעת שזה יהיה לילה ארוך. המתופף הבא - הוא 😖.
לעיניים שלנו יש הפעם נתיב די קצר ואוכל להבין מי זה שמופיע מלפנים ומאחור וקושר חזק את ההתמכרות שלי למתופפים. אני בשלי והחברה בשלה. הוא מרטיב אותי מהחוצפה שלו לא להסתכל לי בעיניים יותר כאילו שהמבט ההוא יהיה המבט היחיד שאזכור.
אבא מתקשר, אני רצה החוצה עם הטלפון לענות ורואה אותו בכניסה למועדון מחייך אליי ושואל אותי האם אני נהנית. כבר קרה שהסיטואציה נסרגה במיוחד עבורי ואני מתבלבלת מה הפעם הוא זומם, אבל כמו תמיד הוא לא מודה בכלום. הכל הרבה יותר טוב כשאתה פה. אתה מדסקס את ההרגשה שלי איתי, נהנה ממה שעובר לי בראש וממה שקורה בלב ובגוף. לחברה שלי זה כבר הספיק, עוד מעט נחזיר אותה הביתה ואתה מתלבט אם ההופעה השלישית תהיה עבור השכנים או עבור חיות היער