כתבתי לך מכתב אהבה ונתתי לך לקרוא. ביקשתי שתכתוב לי גם, הבטחת להשתדל. נפגשנו וכל כך חיכיתי לקרוא את המכתב. עברנו בסופר לקנות כמה דברים וביקשת ממני להקריא לך כמה מרכיבים שעל אריזות המוצרים. נזכרתי במכתבבב.. לא יכלתי להתאפק וביקשתי יפה לראות אותו ולקרוא בסופר.
רצית לבלות איתי את אחר הצהרים, הלכנו אליי
לא כתבת לי, נעלבתי וכעסתי ולא המשכתי להקריא לך כמו שאתה אוהב. הפסקנו להתנהג בחמימות והפרצוף שלך נהיה רציני. ידעתי שבבית אתה תשטוף אותי. איך רציתי מכתב אהבה מאבא ❤
חנית קרוב ואמרת לי לצאת ולרדת הביתה, אני התמהמהתי וזירזת אותי בעצבנות. פתחת את הדלת, הנחת את הדברים, הלכתי להתחבא בחדר ארונות. מזגת לך משקה, כוס זכוכית רחבה וגבוהה, התיישבת בספה וקראת לי. לא יצאתי, אז אמרת שאתה סופר עד 3. 1.. 2.. שלו.. יצאתי מהחדר, מסתכלת עלייך מרחוק. קראת לי לגשת ולעמוד מולך, פחדתי. התחלת לספור והגעתי. עמדתי מולך עם כפות ידיים מכסות את הפה והחזה, מנסה לתפוס כמה שפחות נפח בחדר, להצטמק. הפרצוף שלך לא מרוצה וכועס, מכריח אותי להוריד ידיים מהפה ולומר מה עשיתי. לספר לך איך התנהגתי. הדבר השנוא עליי זה לשמוע אותי אומרת מה עשיתי. אתה קורא לי ילדה כפויית טובה. זה מעליב.
אני חושבת האם כדאי לי לחזור לחדר הארונות, שהרי אתה תמצא אותי. לשנייה הזזתי את העיניים לשם ואתה מייד קורא את המחשבות שלי. כבר הבנתי שהבנת, אז ניסיתי לרוץ להתחבא, תפסת לי את החולצה וזה היה חסר סיכוי. הורדת את החגורה שלך, הנחת אותי על הברכיים שלך, חושף רק את הטוסיק והפיפי מאחורה ולא מתחרט. אתה לא מבין שיש לי עור דק? שההצלפות שלך בדיוק פוגעות במקומות הכי כואבים! ממכה למכה הכאב מתגבר, אני נושמת בכבדות, כועסת ובוכה, כל הצלפה פוגעת במקום יותר גרוע מהקודמת! אני צורחת מבכי ואתה לא מרחם! בשבריר שניה, הכאב חזק מדי ואין לי כח לזעוק אלייך יותר, אני שקטה, כבר לא מרגישה את הכאב יותר, כועסת עלייך ועל עצמי, מוותרת. נשבעת שלא אצא מהארון יותר אחרי שתפסיק עם החגורה. הטוסיק והפיפי שלי בוערים, הירכיים העליונות, בדיוק מתחת לטוסיק, העור הדק ביותר. אתה רואה שאני גוף שלא מגיב. מניח אותי על השטיח למרגלותיך. אני רק בוכה, בשקט ובלי דמעות.
בעדינות מפשיט אותי, אני לא זזה, לא נלחמת בך ובעצמי, נשארת זרוקה על השטיח בתנוחה האקראית שהנחת אותי.
שקט
אתה מתיישב על השטיח, נשען על הספה, מזיז מחצי פניי את השיער הדבוק לדמעות, מלטף ומסדר. שונאת אותך בלב. מרים אותי לשכב עלייך, להתכרבל בתוכך ואומר לי לחבקך. אני בתנועה היחידה - תנועת כתף מסמנת לך שאני לא רוצה. אתה מאגף את עצמך עם הידיים הרפויות שלי ואני נתלית עליך. אתה קורא לי קוף תלוי, זה מצחיק אותי אבל אני מתאפקת לא לצחוק, אני לא מצליחה. אני צוחקת בקול ובוכה. אתה מנסה לחזור לאיזשהו מוסר השכל, אני מייללת מהתסכול וחוסר האונים, צוחקת לסירוגין ומעורסלת. זאת תחושה של בית.