אבא
אתה אוהב להרחיק ממני את הקלפים שלך. לא תמיד אני מקבלת תשובות. אני יכולה לשאול ואתה מחייך, לוקח אויר וממשיך לצחוק, אני חושבת שאולי אקבל את התשובה. זה די דומה למתי שאני מקבלת תשובות. אתה מלמד אותי לשבת ולחכות. להרגיש אותך ולא לתת לרגשות שלי להפריע לנו להתקרב.
איך פתאום אתה מופיע. לפני שאתה מגיע אין לי חשדות. כשאתה שואל אותי עם מי התחבקתי - אני חושבת שזה הגיוני שאתחבק בשלב כזה. וכשאתה שואל אותי למה באתי עם תיק לבן - כולם ניחושים טובים אבל לא יכול להיות שאתה פה. זאת לא שעה לזה. זה לא מקום לזה. מפה לשם אתה לוקח אותי לשיחים, במרכז החשוך, אני הכי יפה והכי נסיכה שלך לבושה הכי מוקפד. אני מבינה כבר לרדת על הברכיים. הכל חשוך אבל קצת מואר, המרכז. מסביב הכל פועם רק אצלנו שקט. אני שקטה - מצייתת לך כי אתה הכי יודע.
הטעם של המפשעה שלך... מממ אויי כמה שזה קרוב ומרגש, שישאר בי לנצח, שיתערבב בי לתמיד.