אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

crescendo decrescendo

לפני 6 שנים. 25 בינואר 2018 בשעה 9:34

תופיע פתאום

 

אם תגיע אליי ותעמוד במזדרון משוחח עם מכר שלך. אם במקרה הגעתם למחלקה אחרת והחלטת שכדאי לך לעמוד דווקא במסדרון אצלי. לראות את הפנים שלי מחווירות ומאדימות אחכ? אם תרצה לראות איך המבט הראשון שהוא רפלקס שלא עובר דרך המוח - מגיב לבד.. ורק אחכ המוח שלי מקבל אות מסודר שאני רואה אותך. 

 

כמו שאני רואה את האיש הזה שככ דומה לך, שהלב שלי מחסיר פעימה כשאני רואה אותו. רק כי בעשירית שנייה של הרפלקס, המוח שלי חושב שזה אתה ובשאר הזמן אני בוהה בו ומחייכת. הוא כבר בוהה בי בחזרה אגב. 

 

האם אני אצליח ללכת? האם הרעד יביא אותי לבכי? האם תסתכל עליי? ומה יהיה אם אקבל ממך אסמס - 'אל תפני אליי'? 

 

ככ הרבה זמן לא התראינו, הרעב אלייך אינסופי. 

 

אתה משוחח ומשוחח ואתם ככ משוחחים שזה כבד בנשימה, בדמעות, בחנק של הגרון, בגעגוע ובערגה אלייך, בשאיפה ובנשיפה.

 

אני הולכת וחוזרת ולכל אחד יש את הבקשה שלו, אני הולכת וחוזרת יותר מדי, לא זוכרת מה רציתי וחוזרת להזכר ואתה כל הזמן עומד שם. פוקד אותי אך מתעלם, דורש ממני להתעלם. הדופק על 200 אני מזיעה רועדת מבולבלת... 

 

אתה מסתכל עליי, צוחק איתו, כנראה צוחק עליי, ממני. שונאת את זה שאתה יושב בכס המלכות שלך ומזיז חיילים. 

 

אבל אל תלך. תמשיך לעמוד צוחק, אני אמשיך לנסות לתפקד מבולבלת בסבל הזה. ככה ממרחק. שהכי מגיע לי, כשאני לא יודעת להעריך..

 

מצטערת כל כך

אוהבת ושונאת 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י