לפני חודשיים. יום שישי, 28 בנובמבר 2025 בשעה 0:38
אתמול, היו כמה רגעים מיוחדים מאוד.
את סומכת עליי? שאלת אותי, והתשובה היא ברורה. בעיניים עצומות, קשורה, מרותקת, בחיים שלי ובכל דבר אין לי אדם אחר עליו אסמוך יותר.
אבל השאלה הזאת שאתה שואל לפחות פעם אחת בסשן, כדי לוודא שאני איתך, לא כי אתה חושב שאני לא סומכת. הייתה לה משמעות אחרת לחלוטין אתמול.
ניסיתי הרבה דברים בחיי, לפני 12 שנים ויותר הייתי בסערת התנסויות. אבל יש דברים שתמיד נשארו מחוץ לשולחן.
הרשימה יכולה להיות ארוכה או קצרה, אבל ביניהם בין מה שנשאר בחוץ היה דם. לא, לא מדובר על סקס במחזור, לשם כך יש קונדום לנגעלים, ולמי שלא יש מקלחת. אבל לא על זה אני פה.
מחטים.
אני שנדקרת אחת לחודשיים, שלוקחים ממנה דם על בסיס קבוע, שמחטטת בפצעים, חופרת בעור עם שלל אמצעים, נהנית מקעקועים, עשיתי גם פירסינגים, אבל תמיד אני לעצמי מלבד מה שמצריך אנשי מקצוע. העמדתי את עצמי בניסיון.
ולמה אומרת רכושו העמדתי עצמי? שכן אין עצמי כולי שולו, אבל כן. אני ביקשתי היכרות, אני ביקשתי לנסות, אני הגשתי ידי, העיניים שלי ברקו למראה הקיצון אליו אני משוועת. ולא לשם הקיצון אלא לשם התחושה, של האמונה, בעיניים עצומות להפקיד את עצמי בידי אדוני בחוסר אונים מוחלט.
רבות על הסשן אין מה לקשקש,
אני על ברכיי, אזוקה עם ידיי מאחורי גבי, עיניי מכוסות, יש שקט מוחלט בבית, מלבד רשרושי הניילונים של המחטים, ורעש הרטט במוחי שמשודר ישירות מהחור האנאלי המועדף על ידיי הצעצוע החדש שרכש אדוני (ridge מבית לאבנס). חוסר האונים מתחיל להזדחל, אני לא יודעת מה מתרחש סביבי, אני שתחת שליטה כמעט תמידית, אני שיודעת אפילו איפה נמצאת סיכת ראש בבית חברתי מהצבא. לא יודעת מה הולך לקרות, מתי, איך.
הרעד מתחיל להזדחל לירכיי, הרטט העולה ויורד משחק עם כל הכפתורים במוחי, הברכיים כבר כואבות והאפלוליות מגיעה, אני מתיישבת על צידי, מעט נוזלת מחוסר האונים וממתינה.
אדוני מחדיר מחטים למקומות שונים, מעסה את ירכיי, מלטף את כולי ומנשק, ומוציא מחטים ומחדיר חדשות והערפל עוטף אותי. ולא רק מתוך התחושה הראשונית של להיות בובה לידיו, אלא מהתמסרות הנפש והגוף שלי אליו.
אני סומכת עליך אדוני,
אין על זה עוררין,
ואני גאה בכל שלב להפקיד את עצמי בידייך,
אתה מעסה ברכות את הדגדגן שלי, אני לא אוהבת מגע שם, רק ליד, מרומז, ואני מתמסרת, בתחילה את מצווה עליי לא לגמור, וממשיך לשחק במחטים שונות עד שאני כבר לא איתך, אני רועדת, נושמת עמוק, שנים לא נגעת בי שם ככה בעדינות, הגמירות שלי היו אחרות, נהנית לראות אותי מתפתלת תחת ידייך אבל הפעם, הכל היה אפלולי. איטי. רגוע. שקט. אני מרגישה את הזרמים נוטפים ומבקשת לגמור או לעצור. אתה משחרר אותי ומורה לי לגמור כשזה מגיע, בידיעה שקשה לי, קשה לי עם אוננות.
אני רועדת תחתייך, הגמירה עוצמתית, והיא מתפתחת ולא מפסיקה, אני מתחילה לנזול עוד ועוד, אתה ממשיך בעדינות לסחוט ממני עוד מיצים והיא לא נגמרת. הנשימה שלי נעתקת, נעלמת, אני מרחפת, רוצה לשכב ולהרדם, לשקוע לידייך, עם הראש על ברכייך.
תודה אדוני, שאתה מאפשר לי לגלות את עצמי תחתייך כל פעם מחדש.
תודה אדוני, שאתה מלמד אותי את מקומי בכל פעם מחדש.
תודה אדוני, שאתה מאפשר לי לפרוח בידייך.
