לפני שנה. יום שלישי, 23 באפריל 2024 בשעה 6:17
כמעט ולא ישנו, אני והחור הגדול, שמחכה שאצליח לומר אותו במילים.
כי אתה אדם של מילים ומעשים,
ואני אדם של אותיות וכתוביות, ורגשות גועשים.
ואנחנו אוכלים, עם שלושת הקטנים, והם משתובבים, ואתה איתם ואני איתה ואני שקועה בעצב. כי הוא עמוק הפעם. עמוק מאוד.
ואני כבר לא יודעת מה עדיף לקטנים, ולך, ולי, ולנו, אם יש אנחנו בכלל ולא רק אני. אתה. הם. אתה והם. ואני בנפרד. אם עדיף להם באמת שאשאר, ככה לא יציבה, לא מועילה, אולי גם מזיקה. או פשוט אלך ואשאיר אותך איתם, אי של שפיות בתוך ים של בלאגן. הים שהוא אני.
קיוויתי שהשנה לא אשקע בדיכאון אחרי הלידה. שוב.
כי כזאת אני ותמיד הייתי, לא יציבה. סערה.