עכשיו כשהילדים ישנים אתה אומר, מה יש לך להגיד?
אחרי שרציתי להרוג אותם, אותי, לברוח, להיעלם, להתגרש, ולחזור להיות עצמי בלי אחריות. חסרת אחריות.
כשאתה בעלי אתה שוכח שאני לא יודעת ולא יכולה לדבר. אני לא מסוגלת לבחור את המילים הנכונות, או את המילים בכלל. אנחנו מכירים מעל לעשור, כבר עברנו את הבר ובת המצווה של ההיכרות. ואתה שוכח שאני לא יודעת להשתמש במילים.
את כל מה שהיה לי, הוצאתי כאן, כשהצלחתי, ואתה תראה את זה, מתישהו, עוד יום, עוד יומיים, עוד שבוע, או יותר.
אני רק רוצה שתוציא לי משהו מהארון, תגיד לי להתלבש ונצא, לאכול, לטייל, לא משנה, העיקר לא לבחור, לא להחליט. לא לומר כלום.
קחי תתלבשי הולכים.
נורא פשוט.
אבל לא יקרה.
אתה לא יכול להפריד את זה מהכעס עליי. מבחינתך כשאתה כועס עליי לא מגיע לי כלום, ואנחנו הופכים לזוג אפלטוני שמטפל בשלושה תינוקות כי ככה יצא במקרה.