אני לא מצפה שתקום מהכאב למטה ותקיים איתי סשן קומפלט על כל גווניו כמו אז.
אני לא מצפה שהיוצרות יתהפכו, אני מבינה שאתה רואה אותי עכשיו באור קצת שונה. עכשיו שהתחלתי להוציא את כל הטרור הנפשי שהעברתי את עצמי בחסותם של זבלי עולם כילדה.
מרגישה את המבט השונה.
אבל אני כן רוצה.
לא מצפה.
רוצה.
שתיקח אותי,
תעמיד אותי על כל רגליי, תלוש אותי, תדרוש את שלך,
תשתמש בי, אבל בלי לשכוח גם אותי...
אותי שזקוקה לכאב שלך, במתינות והדרגה אחרי שבועות ללא,
שזקוקה להנכחה של המקום שלי מולך,
שזקוקה לשמש אותך לא רק כאוסף חורים, לא רק כגורה שלך,
גם כהדום, כר מחטים, גוש תשוקה שרוצה הצלפות,
לשון מיומנת, שפתיים חושקות
רוצה להמתין לך תחתיך ולא רק לידך ולצידך,
רוצה שתציג אותי כרכושך לאחרים,
רוצה שוב שתחשוק בי באותה צורה,
שתושיב אותי, או תרים, או תניח, ותנשק בתשוקה כמו שאנחנו צריכים,
לנשק, ללוש, להרגיש את כולי ואת כולך,
לשבת בין רגלייך ולצפות בעוברים והשבים בחשכה,
להרגיש את עוצמתך עליי,
להיות אזוקה וכסויית עיניים ומחכה ומקווה להרגשה כלשהי, מה שתיתן. מה שתחליט.
לא לשמש רק כחור או רק כ... אני רוצה הכל, אני רוצה אותך על כולי.
הגורה שלך.
מחכה לך.
תמיד.