|
|
|
אל תסתכל עלי במבט מרחם, אני לא מסכנה ושום אוי אוי אוי לא מסתובב סביבי.
אל תרחם עלי במבט מתנשא, לא רוצה את זה, לא צריכה את זה.
אל תיבהל מהחוזק שלי, ככה החיים לימדו אותי. אני פה כדי לשמור על עצמי. אתה חושב שאתה יכול לאסוף אותי אליך מהמקום החזק שלי? לעטוף, לערסל, להיות.
בלי רחמים, תאמין לי שאת זה אני יודעת לעשות טוב מאד בעצמי.
מפריעות לכתיבה. היה לי סיפור. אפילו טוב. אבל האותיות לא מסתדרות לי. הן מתבלבלות. נכתבות אחרת.
זה מה שקורה כשלוקחים אנטיביוטיקה.
יש אנטיביוטיקה אין סיפור וזהו.
עכשיו נראה אם אזקור אותו אחר כך
(אני לא כותבת עם שגיאות כתיב, שלא תעזו להעיר לי)
צריכה הסחת דעת.
ברגע הספציפי הנוכחי צריכה הרבה רעש.
אני אשכב במיטה ומישהו ידאג להרעיש.
מה פתאום אני רוצה רעש?
אין מה פתאום עכשיו רוצה הסחת דעת.
לפני השטח יש מקומות שאני מכירה היטב, את המהמורות והשקעים. נתקלת בהם, נופלת, עולה, מהנהת בראשי ל'אני מזהה' ומשתדלת להימנע.
מתחת לפני השטח יש מקומות שאני מכירה. נתקלת בהם, נופלת וכועסת על עצמי כשאני מזהה אותם רק בדיעבד.
מחתח לפני השטח יש בור. אני לא מכירה...
חוזר. וכל פעם שאני מתכווצת ומנסה להתנער ממנו יש מי שאומר, כמה חשוב הגשם, וכמה צריך אותו.
אני אוהבת גשם, אוהבת את הריח שלו, את הנקי, הצבעים העזים שהוא מותיר מאחוריו.
אני לא אוהבת שקר לי.
אני לא אוהבת את האפור הזה שמכווץ אותי פנימה וגורם לי לשקוע.
המאבק הזה, כל חורף, לצוף. מתיש אותי.
אז ברגע של חיוך אני אומרת שאם אפשר לסדר שירד גשם אבל בלי עננים, שירד המווון גשם אבל בלי שיהיה קר.
וברגע של רצינות אני אומרת ששוב רוצה לשקוע
את המחשבות האין סופיות.
מה קורה?
ועכשיו?
ועכשיו?
לשחרר את הצורך להחליט
מה יקרה?
ועכשיו?
ועכשיו?
לשחרר את העבר
מה קרה?
ואז?
ואז?
מה הסדר הנכון של הדברים? יש כזה?
לשחרר, פשוט לשחרר.
פשוט?
שוב שותקת. שוב המילים מתרחקות. זה כמו לשלוח יד אל משהו בלתי אפשרי.
רוצה לצעוק ולא יוצאות לי המילים.
החיים אמרו לי תשתקי.
שותקת.
זה לא אומר לי כלום. זה לא עושה לי כלום, זה לא מפריע לי, זה לא מפריע לי. אני בכלל לא מסתכלת, אני בכלל לא רואה. זה לא מפריע לי, זה לא מפריע לי.
למה זה מפריע לי? כל כך הרבה זמן אחרי, אני במקום אחר, למה זה מפריע לי?
זה לא מפריע לי, זה לא אומר לי כלום, זה לא משפיע עלי. מזל שנגמר
מס ערך מוסף - תקף אותי עורב. עוד משהו יכול להשתבש הבוקר?
לאהוב אותך דרכי
לאהוב אותי דרכך
וככל שאני מתמסרת יותר האגו שלך גדל
ככל שהאגו שלך גדל אתה רואה אותי יותר ואני מתמסרת יותר.
פריזמה מעגלית אינסופית.
אני מתעכבת. יש מקומות שבהם אני מתעכבת. לא מתפתחת. דורכת במקום.
אני מתעכבת כי בכל פעם שאני צריכה להתמודד עם העכבות שלי אני חוזרת אחורה בזמן. ואז קשה להתקדם.
לא מזמן אמר לי חבר טוב 'אנחנו חברים טובים מדי הרבה מדי זמן אני לא מרשה לך להתעכב כשאת מדברת איתי' מה לא מרשה, מה פתאום אתה לא מרשה... הרי בכלל... אבל משום מה זה עבד לו אני כמעט לא מתעכבת כשאני מדברת איתו, אני לפעמים קצת מרמה כי אני אומרת את הדברים קודם בראש אבל כמעט ולא מתעכבת.
מה זה אומר? שאני יכולה בלי עכבות?
מנסה לשחרר, אבל גם בשחרור, אני מתעכבת...
