לפני 15 שנים. יום שלישי, 30 באוגוסט 2011 בשעה 9:53
עכשיו?
עכשיו הן מגיעות מהבשר החשוף.
מהמקום היחיד שבו אפילו העור איננו.
ואז כל נגיעה אפילו הכי רכה שולחת ציפורן ארוכה פנימה. מגרה את שק הדמעות והן מגיעות. בלי שליטה.
זה לא רק דמעות, זה בכי מטלטל. כזה שמוציא החוצה כאב.
לא. לא את הכל. כי כשהוא מגיע פתאום משהו מושך החוצה. ונשאר שם בפנים עוד.
מה מושך החוצה? עטיפות. מהר מהר לעטוף ולסגור.
וזהו ואין.
אז מה עדיף? לא יודעת. כשהן שם הן משחררות כל כך , אבל העטוף מרגיש מוגן.
ומחר, מה מחר?
מחר הן יתחפרו בתוכי, ינזלו פנימה. יחלחלו אל תוך הבטן. יכאיבו לי מבפנים. יעלו בי געגוע.