"אין עוד מלבדו"...:)

שלחו לי הנ"ל במייל:) 😄

בלונדינית וג'ינג'ית עברו ברחוב ליד חנות פרחים. הג'ינג'ית ראתה במקרה את החבר שלה בחנות הפרחים ונאנחה: "אוף! החבר שלי עוד פעם קונה לי פרחים!"
הבלונדינית התפלאה ושאלה: "את לא אוהבת לקבל פרחים?"
"בטח שאני אוהבת", ענתה הג'ינג'ית. "אבל כשהוא מביא לי פרחים יש לו ציפיות ממני, וממש אין לי סבלנות לבלות עכשיו שלושה ימים על הגב עם הרגליים שלי מתנופפות באויר".

הבלונדינית שאלה: "מה. אין לכם אגרטל?"

למי מאיתנו זה לא קרה?..:)

כן.. אין מוסיקה כרגע וזה קשה לי , ווקאלית ,אני לא אוהבת.. חוסר המוסיקה בחיי גורם לי להרהורים , התקופה הזו תמיד מביאה אותי לעשיית חושבין עם עצמי זה מתחיל אצלי מעכשיו בערך עד לחודש החגים . לא באופן נוקב , אלא בלהסתכל לתוכי .

אני טובה בלהשיא עצות לאחרים וכשזה נוגע לעצמי (כמו כולנו ) אני דוחה מחשבות.. מעיפה כמו זבובים טורדניים ובטח שלא החלטות

אבל אז מגיעה התקופה הזו וקראתי איזה מאמר על "אקמצא ובר קמצא" ושם נתקלתי במשפט הזה : " אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה".. שנובע בעצם ממה שכתוב בפרקי אבות " איזה הוא החכם? הרואה את הנולד"..

לא הכוונה להיות פחדן.. הכוונה היא שאדם צריך לראות עשרה צעדים קדימה ולצפות טעויות ו/או מצבים שעדיף להמנע מהם.

נתקלתי כאן לשמחתי באציל , אציל גיבור , למה גיבור ? כי הוא כובש את יצרו.. אפילו שקשה עם זה .. הידיעה שקיים אציל כמותו .. משמחת אותי .

לעומת זאת.. אני יודעת שנמרים לא משנים את חברבורותיהם.. ודפוסי התנהגות אצל אנשים משתנים רק ברגע שהם מחליטים לשנות.

זה כמו להיות שחקן בסרט רע.. א גרוע מכך סרט משעמם שהסוף ידוע מראש.. כשאני הולכת לצפות בסרט בקולונע , אם הוא משעמם אני יוצאת החוצה..

והסרט ותוצאתו הצפויה מראש מתחילים לשעמם אותי 😄

ובמעבר חד טיפה .. מותר לחייך כי יש עתיד 😄

כשהייתי קטנה, אמא תמיד אמרה לי אסור להבטיח , כי כשמבטיחים צריך לקיים.
כידוע, הסוציאליזציה הראשונית מתחילה כשאנחנו קטנים והלאה לחיים , בתהליכים מסויימים שאני עוברת גם בהם אני למדה יומיום מחדש שאסור להבטיח לבד ממה שיכולים לקיים. במקום עבודתי, סוגרים עסקאות בלחיצת ידיים ומוסיפים שתי מילים , מילים של כבוד, הבטחה. אם מישהו עובר על מילת הכבוד זהו! .. הוא אולי נפל והפיל אחרים, אבל הכי גרוע, שמו הטוב, הרייפיוטיישן שלו ,הלך פייפן ומוטב לו שיעזוב את הענף.

לכן כמו בסיפור המפורסם על הילד שצעק " זאב זאב" .. בפעמיים הראשונות האמינו לו, נתנו לו צ'אנס, אבל, בפעם השלישית כאשר הוא צעק "זאב , זאב! ".. והפעם באמת היה זאב, איש לא בא , איש לא האמין לו ובו והוא נטרף:(... מילת כבוד !

מוסר השכל?

טוב ציפור אחת ביד, מאשר שתיים או עשרים, על העץ:):):)

ובמעבר חד, השבוע היה 4.7 יום העצמאות של ארה"ב, תמיד מזכיר לי שיר ותקופה מסויימת.. מלחמת המפרץ הראשונה.. בתל אביב יש אולי 100 איש והצעירים שבהם נמצאים במסיבות ורוקדים כאילו "אין מחר" עם מסכות אב"כ:)

הראשון הוא לכבוד ארה"ב:)