שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

"אין עוד מלבדו"...:)

לפני 12 שנים. 1 בפברואר 2012 בשעה 11:40

אממ.. העבירו לי סיפורון מתוק על האדם , יצרו ועל איך הוא מתאפק וגובר על יצרו או שלא 😄

אדם הביא את אהובתו המתה לקוסם בהר, וביקש ממנו להחיות אותה הקוסם אמר לו - כן, אבל רק בתנאי שתעמוד בתנאי
מה התנאי, הוא שאקח אותך למעבה האדמה, שם אעשה טקס סודי ואחייה אותה
אתה חייב להיות שם, אבל אסור לך לראות אותה כל הדרך עד שנצא לשמש
הוא הסכים, והקוסם לקח אותו, עם אהובתו המתה למעבה האדמה , הוא אמר לו להיות עם הגב לקוסם ולאהובה המתה ואז הגבר שמע כל מיני לחשים, שמע קולות נפץ, הריח חומרים מוזרים, שמע קולות שצמררו את עורו.... הוא שמע את הקוסם אומר לאהובתו המתה"קומי!" והוא שמע משהו זז. משהו מתרומם. ושקט מוחלט והקוסם אמר לו - תתחיל ללכת הגבר התחיל בשביל הארוך שהוליך מבטן האדמה
והם הלכו במשך שעות, הגבר, הקוסם, והאישה המתה, בשתיקה מוחלטת והגבר מת להסתובב, אבל זוכר את ההתנייה החמורה וכשהם ראו את אור השמש מרחוק, הוא לא התאפק והציץ לשנייה, לראות את האהובה שאליה התגעגע כל כך הרבה זמן כשמבטו נגע בה, היא התמוטטה ומתה הפעם לתמיד

אצלנו אומרים.."איזהו הגיבור ? הכובש את יצרו"..:) אם היה כובש , היה לו אותה לתמיד! .. לא חבל?:)
ואני התאפקתי וכבשתי , אפרופו, שמעתי את אחד המועמדים לבחירות בארה"ב כשהוא מנגח את אובמה אומר ככה ".. אולי עשו אותי בלילה, אבל לא אתמול בלילה:)
אותי בטח שלא עשו אתמול בלילה:)

אני חייבת לשים עוד שיר של הבונבונים הללו.. נכון, חפרתי איתם.. אבל המילים שלהם כל כך.. מהקרביים ,לי, הם מה זה עושים את זה..:)

"..טיילתי על שפת הנחל וראיתי שאת מאוד בודדה
היית ישנה, וראיתי שגדל לך פרח מקצה החזה שלך
החזה שלך שעשוי מהתהילה, הלכתי ישר לכיוונך
ובאופן הזה נכנסת לי לזכרון
את הפשטת אותי בעינייך ואני הפשטתי אותך מבגדייך
היונות הצולעות הפסיקו לצלוע, את עמדת לפרוש כנפיים
ואני סגרתי את הפה
את היית פרח ללא בגדים ואני החום שמלביש אותך
הבושם שלך הוא הרעל שמזהם את האוויר שבשיערך
שחותך לי את יכולת הדיבור, אפילו את יכולת ההבנה
כי זה הסם שחוזר לראש המטורף שלי
אח"כ נרדמתי במיטה יותר קשה מסלע חולם על איך שהלכת ממני, חולם על עוד שמצפה לי
השמש נעשית אדומה כי הלילה יורד
הצפורים מגיעות העצים עייפים העלים התעייפו מלסבול את החורף
ואני ממשיך כאן לצידך עד שהרוח תקח אותי
השמיים אבלים, מתכסים בעננים אולי כי הם מקנאים כי הלילה יש לי אותך
כמה שהם נעשים כהים , אוספים קרשים למדורת הרגשות שלנו
שורף כשאני בקרבתך..

&ob=av2e" class="ng_url">

&ob=av2e
4X4​(אחר) - ווואו
לפני 12 שנים
Red E - :)
לפני 12 שנים
חלת דבש - אם מעניין אותך, הסיפור המקורי הוא מתוך המיתולוגיה:
אורפיאוס ואורידיקי

אורפיאוס ואורידיקי היו זוג נאהבים. אורידיקי היתה נימפה צעירה ואורפאוס היה נגן נבל יוצא מן הכלל. יום אחד רדף סאטיר אחרי אורידיקי ובמנוסתה היא ננשכה על ידי נחש.

אורפיאוס יצא מדעתו מרוב צער וניגן שירי אבל בחליל במשך חודש שלם וכל השומע אותו התחיל לבכות מיד, עד שהכפריים גירשו אותו ואמרו לו ללכת לשאול.

מילים אלו הציתו רעיון בראשו והוא ניגש אל פתחו של העולם התחתון.

בעזרת הנבל שלו ויכולות הנגינה שלו הוא הרדים את סרברוס השומר על הפתח ונכנס לשאול. הוא ניגש אל האדס, המולך על העולם התחתון, וביקש ממנו שיחזיר את אורידיקי לחיים, אך האדס סירב. אז התחיל אורפיאוס לנגן ואישתו של האדס, פרספונה, רוגשה על ידי נגינתו והפצירה בהאדס לשחררה. האדס הסכים אך בתנאי שבכל במסע אל פני השטח לא יביט אורפיאוס לאחור ויראה את פניה של אהובתו. אורפיאוס הסכים ויצא לדרך.
-
גרסה דומה אך מעט שונה:

רוחה של אורידיקי הלכה מאחוריו אך מכיוון שהיתה עדיין רוח לא השמיעה קול בהליכתה ואורפיאוס שזכר את התנאי לא הביט אחורה. לבסוף כאשר הגיע אורפיאוס אל היציאה מהשאול הוא לא יכול היה להתאפק והוא הסתובב להביט בפני אהובתו. באותו רגע החלה רוחה של אורידיקי להימוג והיא חזרה אל השאול. בצערו הרב חזר אורפאוס אל השאול והוא מנגן למתים שם עד היום.
את ימיו הבאים העביר ליד הנהר בניגונים עד אשר האל שילח נגדו את המַיינאדוֹת, הנשים האחוזות שיגעון, והן התנפלו על אורפאוס וקרעו את גופו לגזרים.
-
ולפי מה שהבנתי יש עוד גרסה שטוענת שהוא החזיר את אורדיקי לחיים ליום אחד בלבד.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י