צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

"אין עוד מלבדו"...:)

:)

לפני שבוע. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 16:05

 

בשיטוטיי המוסיקלים מוזר שדווקא היום כשמלאו להן 34 שנים , אני נפגשת עם השיר הזה  שכל  כך אהבתי אז, וואו, כיווצץ לי את הקישקעס ...

כמה זיכרונות, קטע עם זיכרונות, שגם אם הם כואבים, לפעמים - נוסטלגית,  עדיין מעלים חיוך..  מלווה בדמעות..

באסה שאין את " הפינגווין " כיום 😊

 

Teextranio… tanto.

 

 

 

לפני שבוע. שני, 8 ביולי 2019, בשעה 14:54

"..העיקר שאת מחייכת .." ככה הוא אומר לי. הוא מבוגר קרוב לשמונים והוא אומר לי את זה אחרי שהוא מגיע אלי זועם וקובל ואני מרגיעה אותו. הוא מתרצה ונרגע ומחייך. ומתחיל לספר לי סיפורים ותובנות, אני אוהבת להקשיב למבוגרים, הם לא ממהרים, ניסיון החיים שלהם עצום ויש בהם רוגע של אלו שעשו את שלהם. חכמת חיים, חכמת רחוב – חכמה.

El diablo save mas por ser Viejo que por ser diablo😊 לשטן יש יותר ידע בשל היותו זקן, מאשר היותו שטן.

תמיד לחייך, אני זוכרת כשהוצאתי ויזה לארה"ב, הגעתי דקה לאחר שדלתות השגרירות נסגרו.. מבואסת הצצתי בחייל האמריקאי, נזכרת שאמא אומרת לי תמיד שחיוך פותח דלתות . ניגשתי אליו בחביבות ובחיוך זוהר אקסקיוז מי סר... והלא ייאמן קרה, הוא פתח לי את שער הכניסה לשגרירות.

רוצה לומר, שאני תמיד אעדיף לחייך,  זה לא פשוט , ברור שלא, כל אדם וחבילתו, ולא קל לי עכשיו אפילו מאוד קשה/עצוב לי.

אני קולטת פתאום שזה כמו מנגנון הגנת הנפש שלי .. החיוך יוצא מאליו, אני לא מתאמצת, כאילו, למרות שלא הכי זוהר לי עכשיו בלשון המעטה, אני נוצצת .. ולא נכנעת לזה .. מתמידה בכל מה שצריך ואפילו יותר .

אוהבת את זה שאני מחייכת ואופטימית למרות הכל , אוהבת אותי ככה, נראה לי😊

Se que las ventanas se pueden abrir.."

cambiar el aire depende de ti

".. te ayudará, vale la pena una vez más

 

pintarse la cara color esperanza.."

".. tentar al futuro con el corazón

 

teextranio tanto…

לפני שבועיים. חמישי, 4 ביולי 2019, בשעה 13:39

 

חלום ליל קיץ..

 

אומרים ש " הזמן עושה את שלו" אבל לא, הזמן עצר מלכת. אתה בתוך החדר האינטימי שלי.. הכי אינטימי. אולי אפילו יותר מקודם. 

דמיוני החזק, מחשבותיי הרבות והווישפול טינקינג שלי, כנראה גרמו שאחלום, חלום כל כך מוחשי, חי ואמתי, כל כך אמתי. שממש יכולתי להרגיש את חום גופך, את הנשימה שלך מצמררת לי את העורף והכתפיים,  את הזיפים שלך חורכים את כתפי.. ונצמדתי אליך יותר להרגיש יותר את הכאב הזה. אבל אז התעוררתי בפתאומיות כשאני מלטפת את כתפי רק כדי לגלות ,לצערי, שכתפי חפה מכל שריטה.....

 

Cuando me llamas en sueños, te puedo oír

Yo siempre voy a tu encuentro

 

Cuanto falta me haces..

 

 

 

:)

לפני 3 שבועות. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 23:49

 

 

אוהבת את השיר והסרטון הזה .. כל תמונה שבו מדהימה בעיני בפשטות האמתית הנכונה שלה .. ככה.

 

Teextranio .. tanto

 

לפני 3 שבועות. חמישי, 27 ביוני 2019, בשעה 21:56

כשנסתיימה מלחמת יום כיפור והוא הצליח  להישאר בחיים , החליט לחיות את משך הזמן שנותר לו כאילו אין מחר.

סופי השבוע היו מוקדשים, למוסיקה ,אלכוהול, סיגריות, אוכל כיד המלך, מועדוני לילה שהזכירו לו את הבית באירופה הקפואה.  גורר אותה איתו לכל מקום. מוסיקה , חוליו, טנגו, שירי עם צועניים..

אז לא ידעו על כולסטרול רע וכלי דם פקוקים.. או שידעו והוא פשוט התעלם..

 

את השיר הזה הם היו רוקדים במועדון הלילה ברחוב המסגר ואז חוזרים הביתה מבוסמים שמים את השיר שוב ורוקדים מולנו

את השיר הזה אני חייבת אצלי פה...

 

טנגו זה חלק מהשורשים, זו ילדות וזו תשוקה וזו אהבה וזו פשטות וזה רחוב וזה קלאסי

 

השיר הזה , המילים שבו , לעולם, יגרמו  אצלי לדמעות לזלוג מעצמן בשל סיבות רבות..

 

Te exstranio …

 

 

לפני 3 שבועות. שלישי, 25 ביוני 2019, בשעה 15:57

 

 

 

תקופה משונה, מאתגרת..

 

Necesito de ti..

 

 

 

 

:)

לפני חודש. שישי, 21 ביוני 2019, בשעה 18:06

 

xxx

רק את זה..

 

אין לי כוח היום למילים למחשבות רק לזה ..

 

ככה ..

 

Sientes como me haces falta?

 

...

לפני חודש. שני, 17 ביוני 2019, בשעה 18:09

 

 

איך בונים ספינה ? לוקחים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים האינסופי ולא לוקחים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים ולתכנן תכנית ואז לבנות ספינה..

 הם אומרים לי , עכשיו את צריכה לתת  חוזק, אומץ, עצמה, חיוכים ,אהבה והבנה.

כן כן , always look on the bright side of life   ועל חצי הכוס המלאה,  יש עוד?

יופי ומי נותן לי ? מאין אני שואבת את כל הנ"ל ?

נמאס להיות חזקה ( רק כאן אומרת את זה, אז זה לא ממש נאמר ) מקטרת כאן, במציאות אני סופרוומן..

 

אני כמהה להשעין את ראשי , לנוח, ככה בטבעיות, במקום שהוא בית,  שאתה .

 

Te necesito tanto.. monton...

 

 

 

 

..

לפני חודש. שלישי, 11 ביוני 2019, בשעה 17:25

 

עכשיו אנחנו יודעות, בטוחות. Regreso este hijo de puta .

את הדבר הכי חזק שאני מכירה מול כל הסערות ,הטלטלות, המכאובים ,את איתנה.

בפעם הראשונה כשהוא הגיע.. הם הגיעו להופעה ואת אהבת ועדיין אוהבת אותם ואת השיר הזה במיוחד  ושרת לי במבטא הארחנטינאי הכבד שלך וכמה שקינאת כשהייתי בהופעה.

אז עכשיו, אלו העוצמות הנחוצות כמו בשיר 

אוף..

 

When the going gets tough, the tough get going

 

עת מלחמה ..

 

No saves.. cunto te necesito..

 

לפני חודש. חמישי, 6 ביוני 2019, בשעה 16:31

 

ואז סיפרת לי שאתם מחפשים בית במושב, אחד שעלה על הפרק, היה המושב שהייתי מבלה בו את קיצי ילדותי אצל סבתא אנריקטה..

אמרת שתיסעי לראות ואם בא לי להצטרף.. ברור שעניתי מיד שכן.

לא הייתי שם מאז שהם עברו לבית אבות ומכרו את המשק.. משק, איזו צביטה בלב.. כמה זיכרונות מהמקום הזה. ילדה עירונית שכמוני , מגיעה למושב של פעם, למכולת קוראים "צרכניה" וסבתא קונה לי ארנק שזור חרוזים וספרון "חתול במגפיים". היה להם מטע ענק של משמשים ולול תרנגולות ואפרוחים ומחסן שהיה בו כל מה שילד/ה יכולים לחלום עליו. וליד המחסן האורווה של פירד'לה .. אני עדיין מריחה את הריח של הלולים מעורבב עם הריח של האורווה. הכיור הענק ששם סבתא הייתה משפשפת את הכביסה ומתחת לכיור צמחה לה נענע מדהימה. לתה של אחה"צ אחרי שנת הצהרים..

אני , אף פעם לא הייתי נרדמת, שנת צהרים זו לא אני. אז הייתי יוצאת החוצה לשחק, כן , בחולות הלוהטים עם מעט דשא יבש. היה עץ אורן חזק גדול שנתן המון צל (אורן וברוש עצים שאהובים עלי מאז) מתחת לעץ האורן היה שולחן ישן מעץ של בית ספר  וכיסא מתכת פשוט. אצטרובלים .. והכל היה רק שלי למשך חופשת הקיץ.

 

כשהגענו למושב ביקשתי ממך לעצור ליד הבית של סבתא , ירדתי מהרכב והתחלתי ללכת לתוך איפה שהיו החולות הלוהטים .. לא היו שם כבר חולות . היה שם דשא ירוק מבריק עם המון ממטרות. אני ממשיכה ללכת כמו מהופנטת, דמעות זולגות, נשנקת ומחפשת את עץ האורן שלי, גבר מהבית החדש שנבנה על הבית הישן של סבתא,  יוצא לכיווני (רק אז שמתי לב שזה בית אחר לגמרי)

אני לא מוצאת את העץ שלי .. ואז אני מבחינה שהוא מדבר אלי .. ".. סליחה , לאן את הולכת.. ? " פתאום קלטתי שנכנסתי לאדמה של מישהו, לבית פרטי של מישהו מבלי לבקש רשות..

"סליחה, זה היה הבית של סבתא שלי, נסחפתי לא שמתי לב.."

"מה היה שמה?" אמרתי לו את שמה. הוא ענה שהם קנו את הבית וכמובן ששיפצו מחדש הכל..

שאלתי ".. היכן עץ האורן הענק שלי .."?

הוא חייך חיוך מבין ואמר ".. מצטער להגיד לך .. העץ הנפלא הזה חלה ונאלצנו לגדוע אותו.. " הוא מצביע לעבר גזע קטנטן ואומר לי " זה מה שנשאר ממנו ".

תודה, עניתי והלכתי מהר משם בוכייה. לקח לי זמן להירגע, אולי גם  כי אני עדיין מאוד מודאגת..

 

Suenio que  tocas a mi  el dolor , como se lloran las gitaras aqui…

 

..Esto es para ti, el unico me entiende.. me faltas mucho..