ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

"אין עוד מלבדו"...:)

לפני יומיים. שישי, 13 בספטמבר 2019, בשעה 17:11

 

הימים מתקצרים הלילות מתארכים והמחשבות, הן  נודדות..  מתפזרות.. מתגעגעות .. משוועות ..

יום שישי בין ערביים .. לא אוהבת את השעה הזו כבר אמרתי, שעה שהיא לא לפה ולא לשם .

אוהבת מוחלט או חושך או אור .. האפור מבלבל ולא משנה באיזה גוון הוא יהיה ..

אפילו ורוד אני אוהבת אבל הכי אני אוהבת כנראה את האדום .

בתקופה הזו של חשבון נפש, נזכרת בטעויות שעשיתי .. האם למדתי מהן ? אין לי מושג . אני לא מתחבטת בזה מדי. רק מנסה להבטיח לעצמי לנסות לשפר את עצמי לטובה.

 

מריחים את החורף ?.. אני כן . אני אוהבת חורף שישטוף את הכל ושנתחדש לנו.  גם ירוק אחרי גשם וגם אפור כהה של עננים אני אוהבת .

בכלל, האמת,  שאני אוהבת צבעים . כל צבעי הקשת.

 

איזה פוסט מבולבל. ככה זה כששותים יין  בשעת בין ערביים..:) 

 

te extranio..mucho

 

:)

לפני 4 ימים. שלישי, 10 בספטמבר 2019, בשעה 23:09

 

"כל מי שמציץ דרך התרגום – אינו אלא רואה מתוך אספקלריה מטושטשת ואינו מרגיש את כל הטעם בה ואת כל מאווי נשמתה, כי היא, הלשון, רק היא שפת הלב והנפש" - ח.נ. ביאליק.

 

אומרים לי שאני צריכה להתקרב יותר , להיפתח, לתת , להכיל, לרצות לדבר , להרגיש - מילים יפות, מפוצצות שגורמות לי לחשוב.

ולא מבינים בעצם, שאני רק מנסה להיות טובה, לא לפגוע, במילים עדינות מנסה להתחמק מהשאלות.. לא כי אין לי תשובות, תמיד ישנן תשובות.

כשאני אומרת לא בא לי לדבר, זה לא כי אני בורחת מהתמודדות , אני אוהבת להתמודד .. טוב, לא תמיד.

 אני צריכה מולי מישהו בסדר גודל של גוליית , לא, מה פתאום גוליית, הוא סתם היה סוג של בהמה גדולה,  אני מעדיפה את דוד יפה עיניים שרועה בשושנים.

אתה השקט ,השלווה, שלא מתבלט ובעצם הכי בולט רק אתה מבין אותי.

לעתים מאוד רחוקות אני נתקלת בשיר שכשאני מוזגת לי "וינו טינטו"  שמה אזניות בווליום הכי חזק שיש והמילים עם המוסיקה פשוט גורמות לי לאבד את זה ..

 

השיר הזה ..

Nada que pueda perder.. "

Nada que no pueda hacer

Algo que te alivie

Algo que me cure

No hay nada que pueda perder

Que no pueda hacer, que no

" ..Pueda amar, que pueda soñar

 

 Tu me faltas .. mucho

 

לפני שבוע. חמישי, 5 בספטמבר 2019, בשעה 15:20

 

אהבה היא נתינה, ללא תנאי לאהוב.

אחרת, זו לא אהבה אמת. אלא אהבה שתלויה בדבר.

אתה מבין אותי.

השיר הזה שהוא אהבה למוסיקה, הוא בעצם, לעניות דעתי,  כולו אהבה – אהבת אמת.

 

אני חייבת את השיר הנפלא הזה אצלי, ובביצוע הספציפי הזה.

 

Me faltas .. mucho

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 25 באוגוסט 2019, בשעה 13:12

 

לפנות בוקר, לא כותבת לעצמי בשעות האלו מהסיבה הפשוטה שזו שעת ההתעוררות שלי בד"כ, לא שלפני שינה כמו היום. 

חושבת על כל הדברים שעדיין הייתי רוצה לספר לך ועוד לא סיפרתי. שבטח היית מחייך או אומר לי את המילים המדויקות שמוכיחות לי כל פעם מחדש איך שאתה קורא אותי מלפני ולפנים. זה כל פעם מפליא אותי מחדש. 

זה לא פשוט לי לדבר/לכתוב על עצמי  , זה אתה יודע, בכל פעם שאני כותבת משהו, את רוב הטקסט אני מוחקת לאחר הגהה. לא מעזה באמת להעלות על הכתב  את סגור לבי ומחשבותיי. אני גם חושבת שלא כל דבר צריך להיאמר.

לדעת שאני כל כך מובנת גם ללא הסברים או מילים , זה כמו להניח את הראש על הכרית כשאת עייפה כל כך ולהירדם כמו תינוקת.

אני זקוקה לשגרה בחיי. שגרה נותנת לי פרופורציות אמתיות. שגרה נותנת לי רוגע.

השגרה כבר בפתח..

 

 

Cuanto me faltas tu..

 

:)

לפני 3 שבועות. חמישי, 22 באוגוסט 2019, בשעה 13:14

 

אחרי שהתרגלתי שיש לי חופש גדול כמו לילדים ותמיד מחכה לו בכיליון עיניים, אני אמנם לא workaholic  או לפחות ככה אני רוצה לחשוב על עצמי. אבל כשהחופשה עומדת להסתיים, אני כבר לא יכולה לחכות לחזור לעבוד.

אני חושבת שזה קשור לעובדה שאני יותר אוהבת את החורף מהקיץ. אני אוהבת מאוד את החודש הבא  ואוהבת גם את העובדה שהחורף מגיע. הרוחות נעימות יותר בערב.

אם כשמתחיל הקיץ אני אוהבת את הריח של הדשא הגזום כשהממטרות מתיזות עליו מים, אז, כשמתחיל החורף והגשם מרטיב את האדמה היבשה, זה הריח האהוב עלי הכי.

אני חושבת שאוהבים עונות לפי החודש בה נולדת, זו תאוריה שניכסתי לעצמי. כי אמי ואני למשל, נולדנו באותו החודש .. רק שאצלה בחצי הכדור התחתון, החודש הזה הוא קיץ וכשאני נולדתי פה בארצנו  אז החודש הזה – זמן חורף.. היא מטורפת על קיץ  ואני מטורפת על חורף .

אני אוהבת את ההתחדשות,את הציפייה שמשהו טוב יתחיל או יתחדש מבראשית בחורף,כמו שהגשם משקה את האדמה בארץ ציה ללא מים..

 

Quiero susurrar te  mi alma

Te necesito.. tanto

porfavor ven..

 

אחד האהובים עלי שלעולם יזכיר לי את החלילן מהמלין אחד הסיפורים ה-ביזארים :)

 

 

:)

לפני 4 שבועות. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 13:38

 

הפלטפורמה הזו כאן, הבלוג, משמשת לי כסכין חותכת בבשר כזו שמפשפשת בקרביים ושואלת את עצמי שאלות, בפסיכולוגים אני לא מאמינה. אבל כמו בת לארגנטינאית טובה שאני, ניסיתי פסיכולוגית לפני  המון שנים וזה שעמם אותי(כי ארגנטינאים כמו ניו יורקים  חיים אצל הפסיכולוגים שלהם)   רוב היהודים בארגנטינה הם או עו"ד או רופאים או פסיכולוגים .. כמו בניו יורק. אז כיוון שאני לא מאמינה במקצוע הזה וביכולותיו ויסלחו בבקשה המלומדים.. מי שראה את הסרט עם ריצ'ארד גיר שמגלם עו"ד שמגן על פושע ומאמין לו .. ובסוף מגלה כמה שהוא טעה.. יבין על מה אני מדברת.

אז אני מעדיפה את הפלטפורמה הזו להקיא בה את מילותיי. גם אם אני אומרת אותן בחיוך .. במתק שפתיים בסתם מלל פשוט או סכריני.. אני מבינה את עצמי וזה מה שחשוב. ואז כשאני חוזרת וקוראת ושמועת את השיר .. זה עוזר לי .

רק אתה מבין אותי , הכי מבין אותי . 

 

בתיכון, החברים. הבנות לא אהבו אותי, זה אני יודעת בדיעבד. בזמנו לא הבנתי את זה ולמה לא אהבו ? מהסיבה הכי פשוטה . אני הייתי חברה אפלטונית של הבנים. כי לא ערבבתי בשר בחלב. ולמה לא ערבבתי ? כי גדלתי בבית עם דון קורליאונה וסגנו (אחי)  :)  מאמא מיה אם מישהו היה מתקרב אלי מעבר לאפלטוני. בשעה שכל חברותיי אבדו את הבתולין שלהן למצ'ואים הקטנים אצלנו בחבר'ה. אני אמנם שתיתי פינו נואר עם אבא ,אבל הייתי ילדה הכי טובה. אז לגברברים הצעירים היה נוח איתי, כי לא התערבבתי איתם וגם כי היה להם כיף לשתות וודקה עם אבא שלי.

והבנות קינאו ..וואי, קנאה כזו לא בריאה .. קנאה רעה והמנהיגה נקרא לה א' הנהיגה עלי חרם ככה פתאום בכיתה יב', (מי עושה חרם בכיתה יב'?):)   פשוט כי לא יכלה לסבול שהבנים היו חברים שלי. 

הם קבעו לסרט הבנות ולא הוזמנתי. לראשונה הבנתי מה שאבא תמיד אמר לי.. דם לא הופך למים. כלומר חברים יהיו לך בשפע אבל זה לא אמתי. שמרי על המשפחה. כי חברותיי הטובות שתפו אתה פעולה. אז הלכתי לבנים וסיפרתי להם בחיוך שהבנות הולכות לסרט ולא הוזמנתי. מסכנה א'. כתבה לי מכתב התנצלות 7 דפים שלא קראתי בכלל  כי לא האמנתי לה בשיט. אני לא אוהבת אנשים רעים. והיא נמחקה מעיני מידית. אין לי חברים רעים, אם אני מזהה רוע אני הולכת. ומוחקת.

מהמקרה הפשוט הזה אין לי טראומה :) לא , לא.  פשוט אין לי המון סבלנות . אני חברותית ועוזרת ותומכת וכל מה שצריך. אבל אין לי חברות נפש. הייתה לי אחת, הכרתי אותה בבסיס היא הייתה מש"קית הת"ש. אחת כזו שגם אם לא היינו נפגשות  שנים ופתאום נפגשנו, אז כאילו לא עבר זמן.. לפני שנה חיפשתי אותה בפייס , חשבתי שאולי היא פתחה פרופיל. היא תמיד הייתה נגד פייס. ואז הגעתי לבעלה וראיתי תמונות שלו  לבד, גולש בברזיל ועושה סקי באירופה. וחששתי שאולי התגרשו.. נכנסתי לפרטיו האישיים .

אין לתאר איך הרגשתי מול המילה הזו בעלת 4 אותיות.. חשכו עיני ממש . חושך מוחלט הרקות פעמו לי חזק  . ההלם שתפס אותי למקרא  המילה – א ל מ ן . חברה הכי טובה שהייתה לי אי פעם,נפטרה - מתה לא קיימת בעולם .  זו שלא שעתה לתחינותיי שלא תבוא לבקר אותי בביתי. זו שאבא שלה ואמא שלה ניצולי השואה לימדו אותי חברות משפחתית מהי , כי להם לא הייתה משפחה.. הם היו באים ואוספים אותי ואת אמא שלי לאכול בחגים איתם.

אותם רציתי להכיר לאבא שלי אולי התאוריה שלו הייתה משתנה קצת... אבל מה לעשות שהוא גם נפטר שבועיים אחרי שקנה לי את השמלה למסיבת הסיום.

החיים הם גם כאלו :) 

te necesito tanto.. quiero contarte todo

ven porfavor..

בא לי על זה עכשיו ..

לפני חודש. חמישי, 15 באוגוסט 2019, בשעה 18:25

 

ט"ו באב:) 

 

ואחרי ששתיתי קפה ונזכרתי איך היית בחלום, מתקלחת ומתמרחת ומתלבשת כשברקע השיר שהכי בא לי, מפנפנת את השיער, עוברת לפנים מתאפרת בעדינות ,משתחלת לתוך חצאית עיפרון מחמיאה חולצת כפתורים תואמת , נעלי עקב מעבירה יד לאורכי  .. מדמיינת את ידיך או עיניך במקום את ידיי

ואז מגיע השלב שאני אוהבת .. ההתבשמות אני מסתכלת על עצמי במראה מכושפת כי אני רואה אותך מאחורי מחייך.. ומתיזה את הבושם האהוב עלי הקלאסי השחור הריח שמשכר אותי, מריחה את עצמי מחייכת

חושבת עליך...  ויוצאת לעוד יום עבודה ארוך...

 

אבל אני  בחופש כעת וצופה בחברה הגאונה שלי שוב .. הלוואי והיית בא

 

Teextranio ..

Tullo para siempre

 

בדרך כלל אני נאמנה, נאמנה למקור . במקרה הנ"ל.. נראה  לי שהגרסה הזו עולה על המקור. בכל מקרה המקור טוב מאוד מאוד:) 

 

 

לפני חודש. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 14:09

 

משנגמר הצום, טסתי לצפות בכאב ותהילה, החדש של אלמודובר, לא חושבת שפספסתי  אי פעם סרט שלו . תמיד גורם לי להרהר. אבל זה האחרון שמרגיש כמו רקוויאם הצלחתי לשמור לי בראש בערך שני משפטים.

השחקנית הארגנטינאית הנפלאה אומרת לו שם, "זה אותו הסרט תמיד, אלו העיניים שלך שרואות הסרט באופן שונה. " וזה משפט פשוט מאוד וכמה שהוא פשוט הוא כל כך נכון. זה תמיד אותו הסרט, זה רק המבט שלנו ברבות השנים הוא שמשתנה עם הניסיון שצברנו בחיים.(ובגלל המשפט הזה שהיא אמרה לו , נזכרתי בסיטואציה אחת בעברי, כשעברנו דירה באו החברים לעזור , היינו צעירים מבודחים כטוב ליבנו בבירה, כשסיימנו לארוז, שעת ערב, אז היו עוברים מדלת לדלת ומנסים למכור ספרים. הגיע בחור נכנס לדירה הריקה ורואה את כולנו 8 בערך, ומנסה למכור לנו. ואחד המשפטים שאמר כדי לשכנע אותנו לקנות, היה, " אני קראתי את הספר כמה פעמים" . אז אחד הבחורים גיחך, למה? לא הבנת בפעם הראשונה ? וכולנו צחקנו..) אז לא , לא מבינים בפעם הראשונה מה שמבינים בפעם השלישית או העשירית. ויש ספרים וסרטים שתמיד אשמח לצפות ולקרוא שוב.

ועוד משפט, כשהילד אלמודובר, מלמד  קרוא וכתוב את הפועל בביתו שגם מצייר מדהים ומסביר לו " כמו שאתה מצייר אז האותיות הם כמו ציור"  – משהו כזה בערך.. וישר זה הזכיר לי כמה קנאה יש בי לכאלו שיכולים לכתוב.. אלו שלא צריכים סדנת כתיבה , אלו שהכתיבה פורצת מהם והם לא חוזרים על עצמם . כי כשחוזרים על עצמם זה כבר נדוש וחופר.. ומי יש לו סבלנות לחפירה.. מה שכן אצטרך לצפות בסרט שוב כדי לזכור עוד משפטים ולראות בעיניים שונות את הסרט,  אבל הפעם זה כבר יהיה בספה בסלון.

אני גם חושבת שלכל סופר יש מקצב משלו , כתיבה מסוימת שלו בלבד שמייחדת אותו מסופר אחר .אני חושבת שאדע לזהות כתיבה דומה או זהה,חושבת.

אוף איך שאני מקנאה בכל מי שיודע לכתוב( סוג של קנאת סופרים, רק סוג של, כי אני רחוקה שנות אור מלהיות סופרת..:))

לא לצייר, לזה אין לי סבלנות נדרשת. אבל מוזיאון טוב ?כן. יש לי חלום מפגר שאני משום מה לא מצליחה להגשים , ללכת למוזיאון נחום גוטמן. הציורים שלו הנאיביים תמיד מקסימים אותי ואני מצליחה לראות דרכו את החיים אז בתל אביב. אני אינפנטילית ידועה :) 

אז אולי הפעם בחופש הגדול שלי כעת אצליח לגשת למוזיאון לטייל שם בין התמונות . מה שכן בטוח שאני אטוס לצפות ב " היו זמנים בהוליווד " של טרנטינו כי גם את  הסרטים שלו אני לא מפספסת וגם " טעימה  מהחיים" סרט איטלקי שיש שם הרבה אוכל איטלקי ואם יש מטבח שאני אוהבת? זה איטלקי!:)   ויש סרט חדש " ווילד רוז"  סקוטי נדמה לי .. חייבת לצפות .. למה ? כי היא ג'ינג'ית :)   זה למה.

 

שיר עצוב אבל המלודיה שלו והחצוצרה , אמא'לה החצוצרה נותנת לי אגרופים בבטן

 

Teextrañio  

Tanto

 

 

לפני חודש. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 13:42

 

 

כשמכירים איגרא רמא בלתי אפשרי פחות מזה .. 

 לצרוח, לצווח, לבעוט באיזו כרית, לשבור בקבוקי זכוכית , לרקוע חזק ,  זה יעזור לי ?

לבכות .. לדבר בשקט,  ללחוש לך את הקרביים שלי, שלא משנה מה , שתרגיש, שתדע שפשוט, הכי פשוט ? אין עוד מלבדך.

 

אין. Punto.

 

DOLOR Y GLORIA

me duele si.. pero vale la pena.. 

... me haces tanta falta 

 

Tengo un amor que no ve la luz del sol.."
Tengo un amor y duerme en tu cama
'...Tengo un amor y me mata de dolor

 

 

 

:)

לפני חודשיים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 16:05

 

בשיטוטיי המוסיקלים מוזר שדווקא היום כשמלאו להן 34 שנים , אני נפגשת עם השיר הזה  שכל  כך אהבתי אז, וואו, כיווצץ לי את הקישקעס ...

כמה זיכרונות, קטע עם זיכרונות, שגם אם הם כואבים, לפעמים - נוסטלגית,  עדיין מעלים חיוך..  מלווה בדמעות..

באסה שאין את " הפינגווין " כיום 😊

 

Teextranio… tanto.