בחסידות גורסים, אם אני מבינה נכון, שהשאיפה צריכה להיות שהמוח שליט על הלב.
כמה קשה זה, ללכת לפי השכל לתת לו להחליט. אני לא מצליחה בזה, אצלי תמיד הלב שליט על השכל.. אולי בעצם לאחר זמן מסוים, הרבה זמן. השכל משתלט.
מה שכן, בין אם זה הלב או השכל אני מודעת לשניהם.
יש דבר שיושב לי בלב .. הלב הזה. ומעיק מאוד כבר 20 שנים. טטי אנריקטה שלי ככה היא כינתה אותי ואני אותה, טטי, נכדתה הבכורה, שמחתה האמתית. כמה אכזבתי אותה , אני בטוחה בזה, למרות שמעולם היא לא נתנה לי להרגיש ומעולם לא אמרה מילה. כשהם עברו מהמושב לבית האבות שהוא מקום יפה אמנם עם מדשאות והכל, זה עדיין היה שוק בעבורם. אדם מבוגר טחון בכסף לוקח איתו חצי ככר לחם שלא יחסר חלילה.. זיכרונות מהיטלר. הוא נפטר לאחר שנתיים. טטי אנריקטה נשארה לבד לראשונה בחייה.
כשצעירים .. הזקנה, הבדידות, אינן מוכרות, הן זרות לך. לא צורחות לך בפנים, אתה מתעלם מהן, זה לעתיד לבוא .. העתיד רחוק.
אז כן, הייתי מבקרת אותה המון ולבושתי הייתה גם תקופה, קצרצרה, ששילמו לי על זה שאטפל בה קצת כשהתחילה להזדקן. למה לבושתי ? היום אני מציעה אותו הדבר לאחייניתי הבכורה.. והיא אומרת לי .. מה??! את רוצה לשלם לי שאבוא לבקר את הסבתא האהובה שלי ?!
נו, אני נכלמת נאלמת.. הדמעות מטפסות וחונקות במעלה גרוני. לבושתי.
אבל מה שהכי כואב לי טטי שלי, שנתתי לך להישאר לבדך. ולא שעיתי לזעקות האילמות שלך. שעצמתי עיניים ואטמתי אוזניים ושמתי עצמי כלא מבינה שכל הטלפונים שלך אלי בכל שעות היום היו קריאה להפגת הבדידות הזו, הכפויה, שאת לא היית מורגלת בה. יכולתי להביא אותך לגור איתי והתעלמתי .. ולא הצלחתי לבקש סליחה.
למה אני נזכרת בזה עכשיו ? גם כי ברוח חודש הרחמים והסליחות – תקופה מאוד יקרה ומשמעותית לי . וגם כי ראיתי סדרה בערוץ כאן על הבדידות בגיל השלישי . מופתית בעיני. עד כדי כך שאני שוקלת ברצינות לנסות להתנדב. אולי זה יקל לי על הנשמה . אני יודעת שאת סולחת לי טטי, (הלוואי שהיה לי אותך פה לבקש סליחה.)
כשאוהבים – סולחים.
te extranio.. mucho
&list=RDXRXM-qGIeZA&start_radio=1
