הפלטפורמה הזו כאן, הבלוג, משמשת לי כסכין חותכת בבשר כזו שמפשפשת בקרביים ושואלת את עצמי שאלות, בפסיכולוגים אני לא מאמינה. אבל כמו בת לארגנטינאית טובה שאני, ניסיתי פסיכולוגית לפני המון שנים וזה שעמם אותי(כי ארגנטינאים כמו ניו יורקים חיים אצל הפסיכולוגים שלהם) רוב היהודים בארגנטינה הם או עו"ד או רופאים או פסיכולוגים .. כמו בניו יורק. אז כיוון שאני לא מאמינה במקצוע הזה וביכולותיו ויסלחו בבקשה המלומדים.. מי שראה את הסרט עם ריצ'ארד גיר שמגלם עו"ד שמגן על פושע ומאמין לו .. ובסוף מגלה כמה שהוא טעה.. יבין על מה אני מדברת.
אז אני מעדיפה את הפלטפורמה הזו להקיא בה את מילותיי. גם אם אני אומרת אותן בחיוך .. במתק שפתיים בסתם מלל פשוט או סכריני.. אני מבינה את עצמי וזה מה שחשוב. ואז כשאני חוזרת וקוראת ושמועת את השיר .. זה עוזר לי .
רק אתה מבין אותי , הכי מבין אותי .
בתיכון, החברים. הבנות לא אהבו אותי, זה אני יודעת בדיעבד. בזמנו לא הבנתי את זה ולמה לא אהבו ? מהסיבה הכי פשוטה . אני הייתי חברה אפלטונית של הבנים. כי לא ערבבתי בשר בחלב. ולמה לא ערבבתי ? כי גדלתי בבית עם דון קורליאונה וסגנו (אחי) :) מאמא מיה אם מישהו היה מתקרב אלי מעבר לאפלטוני. בשעה שכל חברותיי אבדו את הבתולין שלהן למצ'ואים הקטנים אצלנו בחבר'ה. אני אמנם שתיתי פינו נואר עם אבא ,אבל הייתי ילדה הכי טובה. אז לגברברים הצעירים היה נוח איתי, כי לא התערבבתי איתם וגם כי היה להם כיף לשתות וודקה עם אבא שלי.
והבנות קינאו ..וואי, קנאה כזו לא בריאה .. קנאה רעה והמנהיגה נקרא לה א' הנהיגה עלי חרם ככה פתאום בכיתה יב', (מי עושה חרם בכיתה יב'?):) פשוט כי לא יכלה לסבול שהבנים היו חברים שלי.
הם קבעו לסרט הבנות ולא הוזמנתי. לראשונה הבנתי מה שאבא תמיד אמר לי.. דם לא הופך למים. כלומר חברים יהיו לך בשפע אבל זה לא אמתי. שמרי על המשפחה. כי חברותיי הטובות שתפו אתה פעולה. אז הלכתי לבנים וסיפרתי להם בחיוך שהבנות הולכות לסרט ולא הוזמנתי. מסכנה א'. כתבה לי מכתב התנצלות 7 דפים שלא קראתי בכלל כי לא האמנתי לה בשיט. אני לא אוהבת אנשים רעים. והיא נמחקה מעיני מידית. אין לי חברים רעים, אם אני מזהה רוע אני הולכת. ומוחקת.
מהמקרה הפשוט הזה אין לי טראומה 😄 לא , לא. פשוט אין לי המון סבלנות . אני חברותית ועוזרת ותומכת וכל מה שצריך. אבל אין לי חברות נפש. הייתה לי אחת, הכרתי אותה בבסיס היא הייתה מש"קית הת"ש. אחת כזו שגם אם לא היינו נפגשות שנים ופתאום נפגשנו, אז כאילו לא עבר זמן.. לפני שנה חיפשתי אותה בפייס , חשבתי שאולי היא פתחה פרופיל. היא תמיד הייתה נגד פייס. ואז הגעתי לבעלה וראיתי תמונות שלו לבד, גולש בברזיל ועושה סקי באירופה. וחששתי שאולי התגרשו.. נכנסתי לפרטיו האישיים .
אין לתאר איך הרגשתי מול המילה הזו בעלת 4 אותיות.. חשכו עיני ממש . חושך מוחלט הרקות פעמו לי חזק . ההלם שתפס אותי למקרא המילה – א ל מ ן . חברה הכי טובה שהייתה לי אי פעם,נפטרה - מתה לא קיימת בעולם . זו שלא שעתה לתחינותיי שלא תבוא לבקר אותי בביתי. זו שאבא שלה ואמא שלה ניצולי השואה לימדו אותי חברות משפחתית מהי , כי להם לא הייתה משפחה.. הם היו באים ואוספים אותי ואת אמא שלי לאכול בחגים איתם.
אותם רציתי להכיר לאבא שלי אולי התאוריה שלו הייתה משתנה קצת... אבל מה לעשות שהוא גם נפטר שבועיים אחרי שקנה לי את השמלה למסיבת הסיום.
החיים הם גם כאלו :)
te necesito tanto.. quiero contarte todo
ven porfavor..
בא לי על זה עכשיו ..
