ב"שכונת חיים" בה גדלתי היתה חנות ירקות, קיץ רותח אחד, הגיע לביקור (מארה"ב) האחיין של הירקן:) ..
אין לי מושג כמה בגדים היו לו, לי היה נראה כנער פרא כזה שיער שחור עד לכתפיים כמו שהלכו בשנות השבעים
ותמיד תמיד היה לבוש בליוויס עם קרעים ו- ווסט שחור לגופו בלבד.. והיה רוכב על אופני ראלי כל היום בשכונה.. הייתי עוקבת אחריו מהחלון.. וכל יום הייתי מוצאת סיבה ומתנדבת להיות זו שהולכת לחנות הירקות לקנות. אמא לא הבינה איך נהייתי ילדה טובה כזו .
חשבתי שאני מסתירה את הערצתי לנער , הייתי ילדה מה הבנתי:) יום אחד כשאני בדרך חזרה מהירקן, אפניים נעצרים ב- "חארקה"( תודה לג'וני מר על התיקון - זה מה שרציתי לרשום בעצם:)) לידי ואני לא מאמינה .. נער הפרא נעצר לידי עם פרח אדום שקטף.. אדום! 😄
כשתגדלי ילדונת, תבואי:) ונסע..
לא באתי:)
נתקלתי בשיר הזה ונזכרתי בנער הפרא
.. וגם ישנה יפה אחת שהבטחתי לה ריקוד שורות שאהבתי .. זה השיר 😄
http://www.youtube.com/watch?v=yD8DcgpLp_w
