לפני 5 שנים. 16 במאי 2019 בשעה 15:32
הלב שלי יוצא אליה תמיד, מהיום בו הגיחה לעולם , נפשי קשורה בנפשה. הכי קשה לי זה להגיד לה לא , לסרב לה אם היא מבקשת משהו ומוצאת את עצמי לפעמים משתמשת במשפט הקלישאתי האלמותי " ..בחיים, לא תמיד מקבלים מה שרוצים.." והיא עונה לי , נכון אני יודעת , אבל מזל שיש לי אותך.. :)
אתמול היא מתיישבת לידי (אני המומה מהאינטליגנציה הרגשית העצומה שיש בגוף הקטן הזה) ואוספת אותי אליה בידיה הקטנות ואומרת, "דודי שלי" , ככה היא קוראת לי , דודי שלי, קשה לי לראות את העיניים שלך עצובות..ו תוך כדי , מנגבת לי דמעה סוררת, תזכרי דודי , בחיים לא תמיד מקבלים מה שרוצים (ולעצמי חושבת, כמה שאני רק אותו רוצה..) בואי נלך לקנות גלידה ריבת חלב וקוקוס שאת אוהבת, בטוח יעבור לך.."
כן, היא עדיין קטנטנה }{
cuanto falta me haces ...vale mi pena ..
