רק לרצות

היא לא רצתה שליטה, היא פשוט הייתה. אני, מצידי, הבנתי מהר מאוד – היא לא עוד קשר. היא מראה. שיקוף. כאב. התמסרות.

והכאב… היא מחוברת אליו. היא מדויקת איתו. ואני, שחשבתי שאני שולט בעצמי, גיליתי כמה אני משתוקק לרצות.

הבוקר, קמתי עם מחשבה אחת בראש – “איך אני מרצה אותה היום?”

שמתי גומייה מתחת לבגדי העבודה. מחווה קטנה, אבל מורגשת.

בפקקים, עם כל אוטו מסביב, דמיינתי שכולם יודעים. כאילו כולם רואים דרך המכנסיים שלי את הבחירה שלי להיות שייך לה.

בפגישה בעבודה, בזמן שעובדת שלי מדברת איתי על קמפיין, הראש שלי במקום אחר. כל מה שעובר לי בראש זה איך היא סגרה עליי את הביצים ומה היא תחשוב עליי עכשיו.

וזה הקסם שלה. היא לא רק לקחה שליטה – היא גרמה לי לרצות להיות נשלט.