יומני הקטן

אני לא הייתי רוצה להיות את..

אני מנסה להיכנס לנעליים שלך
אני מנסה להיות בצד שלך
אני מנסה לחיות קצת את החיים שלך..

אני מנסה להבין..
איך הייתי מתחיל את הבוקר שלי
כשבפייסבוק מחכה לי במקרה הטוב
50 בקשות חברות חדשות
כשבווטסאפ 20 מספרים לא מוכרים
עם ההודעה הנבחרת "היי"
כשבמסנג'ר ממתינים לי המון הודעות
שעוד לא הספקתי לקרוא מאתמול
ורוב אלו שהספקתי לקרוא מכילות
הודעות זימה
שלא לדבר שחלקם בחרו לנופף לשלום עם אזור חלציהם..

אני מנסה להבין..
איך הייתי מתמודד כאשר הייתי מעלה לאינסטגרם תמונה
כן, גם לא חושפנית!
והייתי מוצף בלייקים מלוקקים
וכל המחשבות של כולם
זה איך לשים את הראש שלהם בין הציצי שלי..

אני מנסה להבין
איך הייתי מקבל את זה שעל כל פוסט שאני מעלה הייתי מקבל המון תגובות משעממות
בנוסח:
"מושלם!!"
"מהמם!"
" אלופה!"
" מלכה!"

אני מנסה להיות בצד שלך
ולהבין את ההרגשה העילאית
לאכול פיצה
ושניה לפני
לעשות לזה סטורי כדי שכל העולם יידע
איזה צרבת הולכת להיות לי בלילה..

איך זה מרגיש ללכת למכון כושר
וכולם בוהים לי בתחת..

איך זה לשבת בים עם ביקיני מהמם
ולהבין שאין לגברים מקום אחר לשבת חוץ מברדיוס שלי..

איך זה כל היום להסתכל במראה ולרצות להרגיש
יותר יפה מאתמול ופחות ממחר..

איך פאקינג אני עם שמונת אלפים חברים וירטואליים
ועדיין הולך לישון לבד מבלי חיבוק סוער מחבר אחד מציאותי..

איך אני עם לב כזה ענק של נתינה ..
ללא מישהו שיקבל את הלב שלי
איך אני כזאת יפה ..
אבל חוץ ממבטי זימה אין עליי כלום
איך אני כזאת מוכשרת..
ומה שמעניין אותי זה כמה לייקים קיבלתי
איך אני אמא כזאת מוכשרת..
אבל המסך הזה הרבה מעניין אותי..
איך..
איך..
אני בתחרות עם עצמי כל הזמן..
ואיך..
איך אני לא באמת
נהנית מהחיים האמיתיייםםםם!!!!!

אני מנסה לחיות את החיים שלך..
אבל..
אני לא הייתי רוצה להיות את!!

"זכר ונקבה ברא אותם"