תמיד אהב להיות נוכח באיזה זירת אלימות - אבל לא סתם משהו שיצא משליטה - זה דחה אותו - למשל שני ערסים ששולפים סכינים במועדון - זה גרוטסקיות מגונה בעינו. הוא אהב את האלימות הנשלטת - למשל צבא - שנים היה איש צבא - אהב את התכנון - אהב לראות איך תכנון מהלכים טוב - מוליך אותו ממש להתרחש - ממש תחת עיניו המלוות את האימון - במלחמה זה כבר משהו אחר - שם הכל בלאגן - תכנונים הופכים על פניהם - ואם זאת כאשר תכנון טוב מצליח בקרב אמיתי - זאת ממש אורגזמה עבורו - הרבה יותר טוב אפילו מלסשן אותה אחרי חודשיים של מלחמה - כן לך תבין ... איש איש ומהוויו.
תמיד רצה להביא אותה לתחושות הללו - לחוש מוות אמיתי - פשוט רצה שתראה שתריח שתחוש את המוות - לא ... לא ... שלה - זה לא הקטע שלו - הוא רצה שתבין אותו - מה זה עושה לו - למה הוא מקדיש את חייו לצבא? - למה הוא מזניח אותה? - הוא ידע לפצות - שוקלדים - פרחים - שוטים. כן הוא אהב אותה יותר מהכל - אפילו יותר מהצבא - אפילו יותר מריח המוות. הוא ידע לשלוט בה והיא היתה כולה בשבילו - נאמנה עד אין קץ - הוא כבר הוליך אותה למקומות כה רחוקים ממה שהעזה לדמיין - והיא אהבה את זה - סמכה עליו בעניים עצומות - היא עוד זוכרת את הפעם שהפשיט אותה לחלוטין בנסיעה על כביש 6 - עוצר מתחת לתאורה - שם בצידי הדרך - דוחף את ראשה אל עבר הזין הזקור שלו - את המכוניות שטסו ליד יכלה רק לשמוע.
אתמול הוא ראה בחדשות בעל שרצח פעם שניה את אישתו - השנייה - את הראשונה הוא רצח בפעם הראשונה - אז הוא יצא לא שפוי - בילה ארבעשרה שנים בבית חולים סגור - אחר כך יצא - התחתן ו... - אח"כ סיפרו על אמא שניסתה להרוג את שלושת בנותיה - הצליחה רק שניים - הוא אומר משוגעים - ועדיין הוא נזכר באותה זירת שוורים שהוא לקח אותה אליה - אצלו זה בדיוק להיפך - זה לא גרוטסקיות מגונה כמו המשוגעים האלה.
זה תכנון מדוקדק - בהתחלה מעייפים אותו - את השור - כמה אנשים פחדנים עם גלימות ורודות - כך הוא קרא להם - הם פשוט יוצאים מחרכים בחומה מסיטים את השור עוור הצבעים בתנועות ואז ברגע שהוא שם לב הם בורחים חזרה לחרכים - ובכן פחדנים - אבל מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה.
הוא נזכר איך ביקש ממנה במפורש להגיע בלי תחתונים - רצה לבדוק האם יצליח להדליק אותה אפילו נוכח המוות הנוכח בכל שניה באויר - שור אחר שור מדממים - עד שנטבחים בצורה כה מוסדרת - התכנון יוצא לפועל בצורה מושלמת - "מה אם השור מנצח?" שמע אותה שואלת פתאום - בדיוק כשאצבעותיו הגיעו אל בין רגליה המפושקות מעט - הוא עצר את ידו - הביט בה עמוק אל תוך עניה ואמר זה בלתי אפשרי.
בדיוק אז נשמעו החצרורים שמובילים אנשים רכובים סוסים עם חניטות - וכן בדיוק אז כשחדר אליה עם אצבעותיו - הפחדנים השניים - כך קרא להם - ההם על הסוסים - מה החכמה? - ואחד מהם תוקע את חניתו עמוק בגבו של השור החמישי - היא היתה רטובה - היא תמיד רטובה איתו - אבל בשבילו זה היה תענוג צרוף - מוות מתוכנן כל כך בקפידה - כן זה עולמו.
אז המתאדור עולה וכולם מריעים - אולה אולה - מוחאים כפיים - חוץ ממנו הוא היה עסוק בכוס הרטוב והשואב שלה - נהנה כל כך - היא עשתה את העבודה בשבילו - בקושי - אבל הצליחה - הוא כבר רצה שהיא תגמור חזק - אבל הוא חיכה - זה היה השור האחרון - והוא רצה שהיא תהנה מכל ההתעללות - הוא רצה שהיא תגמור ב"אולה אולה אולה" אחרי שהשור נופל על צידו - מותש לחלוטין - פשוט מחכה למותו בעניים פקוחות.
המטאדור תוקע את את היתדות הראשונות בגבו של השור והוא מפעיל מעט את הויברטור הקטן שהכניס אליה לא מזמן - המתאדור מתגרה בשור - והוא מגביר - מכבה - משגע אותה - היא מתחילה לנזול שם על הכר - שהשכיר בשבילה - כדי שלא תשב על הבטון החשוף.
המטאדור מחליט לשבור את היתדות הבאים לחצי - רוצה להרים את הקהל ואותה עוד יותר - הוא מנסה לתקוע אותם - הויברטור מתגבר - והשור מעיף את המטאדור - אנשים פחדנים עם גלימות ורודות מגיעים מיד להסיט את השור - וכל הקהל "וואאוו" גם הוא.
לה זה כבר לא ממש היה אכפת - שהשור הפיל את המתאדור בפעם השניה - היא כבר גמרה - בשקט - אבל לאף אחד לא ממש היה אכפת - גם הוא היה מרותק למתאדור שמגיע צולע עם חרבו - מנסה להציל את כבודו - מנסה להכריע את הקרב.
"זה לחיים ולמוות?" הוא שומע אותה ממלמלת - כן הוא אומר - בדיוק בשניה שהשור נכנס פעם שלישית במתאדור שמועף באויר - עוד מצליח להתרומם ונופל על הרצפה.
"הוא מת?" - לא חושב... - הוא נשק לה בהתרגשות - לוחש אחר כך באוזנה אז השור כן יכול לנצח.
הקהל צורח "אל טורו..אל טורו...אל טורו" ולזירה מוכנסים שוורים לבנים שמנסים להוציא את "אל טורו" אל מחוץ לזירה.
אבל... ה"אל טורו" הזה עקשן - לא מוותר כל כך בקלות - הוא לא רוצה לצאת - הוא ניצח - והוא רוצה להראות להם - אני שם את כל הזין הגדול שלי עליכם - גם ככה אני יודע שאני הולך למות - אז בא נראה אותכם - פתאום השור הזה שעומד שם כל כך מרגש אותו - הוא קצת מזכיר לו את עצמו - ובשניה שהם מצליחים להערים עליו - ולתקוע לו זריקת מוות - כל הקהל צועק בוז - הוא מביט אל תוך עיניה - דמעות בעיניו - הוא לוחש לה תודה.
הכריות שאנשים השכירו נזרקות בבוז לבמה והוא לוקח את הכרית הרטובה שלה וזורק אותה חזק - ממש חזק אל תוך הזירה.
בדרך החוצה היא לוחשת לו "אל טורו שלי".