פתאום כך באמצע החיים נזכרתי בבת שלי שהיתה תינוקת -
את זוכרת אמרתי לונילית שלי את הפרופסר ההוא -
היא אמרה וואלה היינו צעירים - והיא מזכירה לי את כל הסיפור -
איך בגיל 4 חודשים - שלה - של הבת - היא פיתחה דלקת אוזניים - קיבלה אנטיביוטיקה - ושוב לאחר שלא הועילה - קיבלה עוד יותר אנטיביוטיקה - שגם לא עזרה - ואז הגענו איתה למיון - שאחרי מספר לא רב של בדיקות ומחטים (או להייפך) הוחלט שהיא צריכה להתאשפז עם אנטיביוטיקה דרך הוריד - ובדיוק שלושה ימים אחר כך הגענו אל המלאך ההוא פרופסור לאף אוזן גרון לתינוקות - והוא הסתכל עליה ומיד אמר שהכל בסדר עכשיו - הדלקת עברה - למרות שלא עשינו כלום - הוא אמר שיש תינוקות שמפתחים מערכת חיסונית דרך דלקות אף אוזן וגרון - ושאנטיביוטיקה פשוט לא עוזרת - פשוט צריך לעבור את זה - ככה לתת לגוף להתגבר.
ואז אני נזכר שהוא לא לקח כסף כי שניינו היינו מחוסרי עבודה אז -
והיא אומרת כן איך הוא קרא לך? אחרי שהוא הסתכל עלייך מחזיק אותה - את הבת שלנו?
ואני מנסה להזכר.... - אבל היא זאת שנזכרת "טרזן" - וזה מעלה בי תהיות על אני הצעיר - הפזיז - החוצפן - הטיפש - ואני מבין אותו.
טוב אז היינו צעירים וטיפשים אני אומר לה -
והיא מחזירה כמעט מיד ועכשיו אנחנו זקנים וטיפשים - היא נושקת לי - אה בוס?
צודקת!