לפני הכל - אם יש פה אנשים שיום הכיפורים הוא בשבילם יום קדוש - מלא יראה - ייתכן והפוסט הנ"ל קצת לא מתאים להם.
אני מרגיש דוקא היום הרבה יצירתיות ולכן אני אפרסם אותו בכל זאת - אבל אם ויש מישהו שיפגע מפוסט זה - הרי אני מתנצל מראש.
הוא גדל בבית דתי - לא חרדי - אבל כזה שביום כיפור לא מדליקים את האור - בטח שלא את המחשב - ולצום זה פשוט ברור - אין אפילו תהיות קלות שבקלות. הוא אהב את יום כיפור - היראה - הקדושה - הוא נזכר בנערותו עת הלך עם אביו לבית הכנסת - הוא שרץ שם יותר ממה שהוא שורץ איתה היום - גם בימים הכי מדהימים שלהם - יותר מחמש שעות איתה - והוא צריך התאווררות - משהו אחר.... לעשות - לראות - אבל קצת לבד. זה לא שהיא לא עושה לו טוב - היא אחד הדברים הטובים שקרו לו - סוף סוף הוא מרגיש חי - מרגיש שמשהו חדש קורה - משהו מעניין - משהו שסוחף אותו - גם הרחק משם - מהבית - רק ביום הכיפורים הוא עדיין היה צם - מכבה את החשמל - ובטח שלא חושב לכתוב כאן. היא הכניסה אותו לעולם הזה - פתאום ביקשה שיהיה קצת יותר חזק איתה - כן, ככה היא אמרה - והוא ניסה להבין - לאט לאט זה גם הגיע - האסימון נפל - והוא אהב את ה"קלינג" - תמיד פינטז על מישהי שפוטה לרגליו - שרק עושה הכל לרצות אותו - אבל זה היה נשמע לו סוטה לחלוטין - זאת לא אהבה - היה אומר לעצמו, מיד אחרי שגמר לאונן בלילה מפנטז על עוד אחת על ארבע, שמוצצת לו עמוק ומסתכלת ישר אל תוך עיניו - הוא גומר לה בפה ומרטיב את השמיכה שמעליו.
ימים ספורים לפני יום כיפורים הזה - כלומר שלשום - הוא אומר לה שהפעם הוא מחליט לשבור הכל - "אין יותר יום כיפור". פעם ראשונה שהוא ממש רוצה לנסות - רוצה להרגיש את זה קורה - רוצה להרגיש איך הוא שותה קפה שעתיים אחרי שהצום מתחיל - איך הוא נהנה מהסיגריה שלידה. "למה?" היא שאלה אותו - לא שהיה לה איכפת היא גם ככה לא חשבה שיש צורך מיוחד לצום - כבר לא זוכרת באיזה גיל - פשוט הפסיקה ודי - מאז היא מכבדת אותו - לא מדליקה אור - אפילו חשבה לחזור לצום - בשבילו. "אני רוצה להרגיש" הוא ענה לה - "כמו שאני מרגיש כשאני מוריד אותך על ארבע מנשקת את כפות רגליי - אם אני נמצא עמוק בסדום... - אז נחטא עד הסוף - לפחות נרגיש את עוצמת הפחד - הפחד ממה שאמרו לי - הפחד ממה שיצרו עבורי - אני רוצה להיות ערום ועריה כשאני נמצא היום מולך".
היא ראתה את הספר הזה "קיצור תולדות האנשות" - אם רק היתה יודעת כמה השפיע עליו - בטח הייתה גומעת אותו מהתחלה ועד הסוף - ביומיים. היא הבינה שהוא חושב טובות על הספר - במיוחד שהחלו הרעיונות הראשונים לעלות - הוא בעצמו אמר שהם מהספר - וגם הוסיף ואמר שזה ספר טוב - בסוף, אפילו מצויין - אבל נקודת המפתח היתה בתאור ההיסטורי של השתלטות ההומו ספיאנס על עולם הטבע - ע"י היכולת להמציא רעיונות - שלעיתים עוזרים לו - ולעיתים פשוט קיימים מתוך הצורך לגרום לאנשים רבים ללכת בדרכך - רק כך יכולה חיה חלשה ומסכנה להשתלט על העולם - זה היה יותר מידי בשבילה. בשבילו - כל סיפורי הדת פתאום נראו לו כל כך מומצאים - האדם המוכשר לכך בדיוק - פשוט יצר אותם - זה לא שאלוהים יצר אותנו מעל הטבע - זה שאנחנו יצרנו את אלוהים כדי שתהיה לנו לגיטימציה להיות מעל הטבע - וזה זרק אותו רחוק.
כבר יומיים, היא חושבת שזה חולף - חושבת שבכל זאת האדם רוצה ללכת בדרך בה חונך - "בשביל מה לשבור כל כך הרבה? - כל כך מהר?" היתה חוזרת ושואלת אותו - והוא בשלו - תמיד היה כך - כשהוא בודק - אז זה עד הסוף - "עד הסוף המר..." תמיד היה אומר, כשהייתה מתחילה עם החפירות האלה. הפעם החליטה לקחת את זה איתו - לזרום - "מה כבר יכול לקראת?" - גם כך הוא תמיד היה אומר לה, כשהחלה לפחד מאיזה ניסויי נוסף, שהיה עולה על רוחו. הפעם היא החליטה לשחק איתו - בשעה שכתב - ממש פה - ממש עכשיו - היא עולה למעלה מורידה את התחתונים - חושפת כוס מגולח - מתבשמת - עונדת את הקולר שנתן לה ליום מפגשם - קולר עור שחור כבד - מניחה מצבטים על פתמותיה ויורדת ערומה אליו - אם חוטאים.... - לפחות שנהנה.... היא לוחשת על אוזנו - אדוני?!.
אחר כך הוא ייכנע - למה? כי אם מצהירים.... צריך גם לעמוד מאחורי הדברים. אחרי שהוא יגמור לה בפה הוא יספר לה שממש אז ראה את השטן - בדיוק כשגמר - יום כיפורים הבא נצום.... - הוא עוד ימלמל. שנים רבות אחרי זה היא עוד תזכיר לו את הסיפור על העקרב והצפרדע - "היה היה עקרב שרצה לחצות נהר" היא תתחיל. "הוא פגש צפרדע.. ואמר לה תעבירי אותי את הנהר" היא תמשיך..." ואז הצפרדע אמרה לו - השתגעת? אתה תעקוץ אותי ואני אמות" היא תמשיך בסיפורה, מלטפת אותו, והוא יעשה את עצמו מקשיב - כי הוא מכיר כבר את הסיפור בע"פ. "מה פתאום? אם אעשה כך - הרי אני על גבך ולכן כשאת תמותי - גם אני אמות - שנינו נטבע" היא תמשיך ותספר איך הצפרדע משתכנעת ומעלה את העקרב על גבה ואז..."הוא עוקץ אותה" הוא יאמר - יצחק ויוסיף "למה? הצפרדע שואלת" והיא תענה "כי זה הטבע שלך".