אמת ובדיה

ונילית שלי יקרה -

הגיע הזמן שאכתוב רק אלייך -

היה זה על רכבת ישראל - שבו זה קרה -

עוד זוכר אגמים מביטים בי - זוג ענייך.

ואח"כ אפילו התמסדנו - כדת בישראל משה -

שם נשבעתי לאהוב - חופן בידיי את אצבעותייך.

מאז ירידות - עליות - לופים -

ממש כמו רכבת הרים -

הכי משוגעת בחיים.

למדתי אותך ואיתך על עצמי יותר ממה שאפשר -

רציתי - לא רציתי -

קיבלתי אותך לאט לאט - נפתחת אלי כמו גולם לפרפר -

דמיינתי - חוויתי -

רצית אותי יותר מהתחושה שלי של לכבוש עוד הר -

נעלמתי - חזרתי -

למדנו לחשוק ממש כמו סנה בוער שלא נגמר -

נשקתי - אהבתי.

אז כעת הגיע הזמן כך פשוט

לומר לך תודה.

אני על הרכבת שלך ללא לאות

מת על הלופים שאת עושה.

את על הרכבת שלי - עושה בך שמות

יודע שאת כמוני נהנית מהמסע.

מאז ירידות - עליות - לופים -

ממש כמו רכבת הרים -

הכי משוגעת בחיים.