מדי פעם

לפעמים אני עומדת ברחוב באחת בלילה מנסה לתפוס מונית. כל כך רוצה כבר להגיע אבל גם נהנית מהתחושה שאולי יקרה גם משהו שאני לא יודעת עליו, למרות שאין לי שום רצון להיות במקום אחר. עם שמלת ויניל שחורה, גרביוני רשת, מגפיים שחורים, ומבט שמנסה להיות קשוח. פתאום אני אשה, ולא נבוכה. אני אוהבת את הרגליים הארוכות שלי ונעים לי לצעוד במגפיים בצעדים נחושים. פתאום אני יודעת מה אני רוצה, את מי אני רוצה, וכמה אני רוצה. שום דבר לא יכול לערער אותי, אף מבט או הערה. אני יודעת בדיוק עם מי אני רוצה להיות זונה ומי לא יתקרב אלי גם כשאשכב מעולפת עם יותר אלכוהול בעורקים מדם. אני יודעת בדיוק כמה אני רוצה להיות על הברכיים עם הזין שלו בגרון שלי, עם הידיים שלו בשיער שלי, כשהכוס שלי מתחנן שיתייחסו גם אליו ואז כועס ואז מתכנס ונמס ונושם נשימות עמוקות עמוקות בחושך של התחתונים. אני יודעת כמה אני רוצה להבליט את השדיים כדי שיתפוס לי את הפטמות, אני יודעת כמה אני רוצה להגיש לו עוד ועוד את היד ואת התחת ואת הצוואר ואת הפנים, שינשך וימשוך ויצבוט. אני יודעת הכל כל כך טוב שכל הגוף שלי מפסיק לחשוב ומקבל בכניעה את כל המצבים שאני מזמנת לו.

אבל לפעמים אני מבולבלת נורא. לא מסתדרת לי החצאית, ולא מסתדרים לי המכנסיים. שום דבר לא מתאים לכלום. אני לא יודעת אם אני אמורה להתאמץ להיראות כמו בחורה קלילה וחופשיה עם שמלה מתנפנפת, כמו אשה מטופחת ומאופרת עם חולצה שמבליטה ומסתירה, כמו אמא עם לק בציפורניים של הרגליים, כמו טינאייג'רית שלובשת את הטישרט של החבר, כמו מישהו בת 20, 30, 40. כמו אשת עסקים, סטודנטית, אמא. אני לא יודעת כמו מי אני נראית, כשמסתכלים עלי אני מרגישה כמו טלויזיה שמתזפזפת מעצמה. באמצע התנועה הדמות שלי מתחלפת והמילים מחפשות לרדוף אחרי מישהי אחרת. אני רוצה להיכנס למיטה ולהתפשט רק בשביל להוריד מעלי את כל אלה. אבל גם מתחת לבגדים אני לא יודעת איזה מבט לענוד ואיך להזיז את הידיים. אני קצת אשה וקצת נבוכה, ולא אשה והרבה אכזבה. רוצה זין בכוס ובחורה שתעטוף אותי ואני אותה ונשיקה רכה של אשה יפה וידיים חזקות של גבר אלים שידביקו אותי למזרן. לא רוצה לגלח את הכוס, לא רוצה ללבוש שמלה פרחונית, לא רוצה נעלי עקב. רוצה מבט אחד שינחת עלי כמו שמיכה רכה, שאוכל לשהות תחתיו כמה שניות בלי לדעת מי אני באמת. אני רוצה מילה אחת שתעצור את הריצה בין הדמויות. להפסיק לשנוא את זו ואת ההיא ולחפש אחת אחרת שתהיה יותר אני. אני רוצה ליטוף אחד שיחזיק אותי במקום. קשר אחד ישיר וחזק שיקבע את מקומי בעולם, רק לדקה או שתיים, בהן הגוף שלי יפסיק לחשוב ויקבל בכניעה את המצב הזה שלא ידעתי לזמן לו.