לפני 9 שנים. 21 באוקטובר 2015 בשעה 14:33
הנה סיפור על תהילת עולם ועל הפשע המושלם
ועל החוקים של הלב
סיפור שכול הילדים של העתיד עוד ישננו פעם בשנתם
וזו השעה הזו בצהרי היום כשהשמש כבר עוברת מעלינו ושוקעת כמו חלום
והיא לא תזרח יותר לעולם
אז מי זה היה שהביא אותך לראשונה אל המדרגות לגן עדן, ילדה ?
האם זה הייתי אני או הוא או היא, והאם עצרת לרגע כדי לומר לנו תודה ?
נערה אבודה, נערה ברברית ואבודה
והחיים יכולים להיות כל כך עליזים
אם רק אוספים מהרצפה את כול החרוזים
ואנחנו בדרך הארוכה והמתפתלת לשום מקום
ושום מקום הוא רק עוד תחנה בדרך אל ממלכת הדמיון
ואל דמעות יפות ואכזריות, דמעות קשות כמו יהלום
ובפאב בלילה ההוא גיליתי לך שכול מילה
היא מתנה של השפה
ואת היית כל כך, כל כך, יפה
ואחר כך כמעט שחצי רצחנו אחד את השני
ורצחנו את השירים הכי יפים שלי
כי " כול אחד הורג את האחד שהוא אוהב
ולא נידון למיתה
הגיבור הורג בחרב
הפחדן בנשיקה "
אחה"צ נהדרים
