לפני 9 שנים. 28 באוקטובר 2015 בשעה 8:05
אני כבר ראיתי בחיי איים של כוכבים, שמיים של הזיות וחיילים מתים על אלונקות.
האם אתה ישן טוב ? האם גם אתה בגלות בלילות הללו שאין להם סוף ?
אלף שנים, היא אמרה, אלף שנים חיכיתי שתגיד, חיכיתי שתגיד...
מליון ציפורים של זהב, האם תתנו לי כוח לעתיד ?
אבל, באמת, אני כבר בכיתי יותר מדי. הזריחות קורעות לב,
כל ירח הוא חיוור וכל שמש היא מרה.
ואני עוד זוכר איך אהבה חדה ומדויקה היתה מחזירה אותה לסורה.
אז תן, רק תן בבקשה, תן לאמת להיות אמיתית. ותן לי, אם אני רק רוצה בכך, לשקוע בתחתית.
אני תמיד זוכר לעלות חזרה מהמצולות. ולהתחיל מבראשית.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.