" אני אוהב כל מה שזורם ", כתב ג'יימס ג'וייס. ואני הרהרתי בכך הבוקר כשהתעוררתי משינה טרופה. עשה מה שתעשה, אמרתי לעצמי - אבל אלוהים אדירים רק תן לזה להפיק קצת חדווה. פעם חשבתי ששיא שאיפותיו של האדם הוא להיות אהוב או להיות "הצלחה בחיים ". אבל הבנתי שהדבר נועד להרוס אותי. אין לי כבר יותר מדי קשר לאמונות או לעקרונות. גם אין לי כבר יותר מדי קשר למכונות הצורמות של האנושות. אני חי. וזה מה שחשוב. אבל יש דברים מסויימים השייכים לעברי, המציפים את עיני דמעות.
אז כן גם אני אוהב כל מה שזורם - נהרות, ביבים, לבה, מנגינות, מילים, משפטים, שירים, רגעים של אקסטזה, תפילות של אמת, שיחות כנות, את הגשם שמרקד לי עכשיו על החלונות ומוחק את העקבות, אפילו אהבתי את הריבים האינסופיים שלנו שהיו יכולים להימשך לפעמים שלושה ימים בלי הפוגה, ואני אוהב דמעות של מלח, את הגלים בים, ריקודי דיסקו אחרונים, אורגזמות מופלאות, אני אוהב את המילים של ההיסטריות ואת המלל המטורף של הסכיזופרנים, ואני אוהב את כל חלומות העולם הזורמים אל האינסוף.
הסטיות המיניות חוזרות על עצמן - הן זורמות אבל לא כמו כל החלומות אל האינסוף - אלא תמיד באותם האפיקים, כדי לשוב ולזרום באותם האפיקים - הן כמו תקליט שרוט שחוזר תמיד על אותו הקטע במנגינה בלופ אינסופי, במין חזרה נצחית עם וריאציות קטנות. כי "כול הנהרות זורמים אל הים, והים אינו מלא. כי כול הנהרות חוזרים אל הנהרות, תאמינו לי. זה סוד גאות ושפל. זה סוד תורת הגעגועים."
הכול זורם - או "הכול עובר" - אמר הרקליטוס "האפל" ונתן לבלוג הזה את שמו. אז או שתלמד כבר לאהוב את כול מה שזורם, אמרתי לעצמי הבוקר, או שתחייה בסכסוך עם הקוסמוס.
יש דברים מסויימים השייכים לעברי המציפים את עיני דמעות. אבל דמעות זה טוב. אני אוהב כל מה שזורם. ואישה, אל תיפלי אחורה. בואי תיפלי אל זרועותיי.
לא אל תיפלי אחורה. בואי תיפלי אל זרועתיי.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
