בזמנו היה ליד הפרדס שעל גבול בת-ים יפו - והאמת שעדיין יש למי שבעניין (: - מקום שהיה נקרא בשם הפיוטי "הג'ורה" ושהיו מוכרים בו "ממתקים" ו"דליקטסים". הוא היה מקום מפגש לערסים שהיו זן מיוחד של נוכלים ושל עבריינים לעתיד, כאלה שלא מפסיקים לחפש את ה"מאעכר", מישהו שיתכנן עבורם את המכה ויגיד להם מה לעשות. והיות ששום "מאכער" לא יהיה מוכן בחיים להתעסק עם אנשים שהם כל כך שלומיאלים חסרי מזל ולא יוצלחים בעליל, הם היו ממשיכים לפברק שקרים מופרכים על המכות הגדולות שהביאו, ובינתיים שומרים על פרופיל נמוך בתור שוטפי כלים במסעדות הדפוקות של יפו וכולי.. והמשיכו לחפש, המשיכו כל הזמן לחפש, את ה"מאכער" שיארגן את המכה הגדולה ושיגיד להם, "שמתי עליך עין, אותך אני צריך לג'וב הזה. עכשיו תקשיב טוב..." - כמו כבשים תועות שמחפשות רועה עם טבעת יהלום ועם אקדח ועם קול קשוח וסמכותי שמדיף ניחוחות של קשרים סגירות וקומבינות שבזכותן שוד מזויין נשמע כמו משימה קלילה עם הצלחה בטוחה.
עלינו להודות בפה מלא וחרף אי הנעימות הכרוכה בדבר שנשלטות ונשלטים רבים באתר-הזימה הזה מזכירים בדיוק את הזן הזה של הערסים. הם לא מפסיקים לחפש את ה"שולט" או "השולטת" עם הקול הסמכותי והקשוח ועם הארומה של ה"אני יודע מה אני עושה, ואני גם הבעלים של תאגיד בינלאומי מסתורי ויש לי את כל הכסף ואת כל הזמן שבעולם לבזבז עלייך ולגרום לך תענוגות שלא מהעולם הזה ואין לי שום דבר אחר בחיים לעשות חוץ מזה...", אחד שיגיד להן סוף סוף "שמתי עליך עין, בובה. אותך אני מחפש. עכשיו תקשיבי לי טוב..."
וכולם יודעים שהספינה דולפת / וכולם יודעים שהקברניט שיקר וגו'..(:
צהריים יפיופים (:
