אני מכיר נערה יפה
שעפה עלי מידית הדלת של ביתה, כמו פייה
וכל זה לצלילי השריטות הכועסות
שהיא עושה על הקירות
אני יודע, זה יכול ללכת לשני הכיוונים
אבל אני לא מתרגש מכאלו עניינים.
כי אני אלך, אני אלך
אני אחזור לרחוב הדמעות הראשונות
אבל רק שלא אפגוש שם את כל החברות הישנות
לא היא לא שום סחבה
מכל המאהבות שהיו לי היא הכי אהובה
ואנחנו נרחץ ברחוב במי גשמים מלוכלכים
ונלך שלובי ידיים אחרי שיסתיימו כל הריבים.
אוי אישה, אישה, נקי עכשיו את אזנייך
ופקחי את עינייך, כי כבר לא נשארו לנו יותר
בגדים נקיים, וככה לא אוהבים,
וזו קצת אירוניה שאנחנו כבר לא בהרמוניה,
את באמת מאמינה שאת פאם פאטאל באיזה פילם נואר ?
את יותר כמו ירח שויתר על המאבק לטובת צידו המואר.
אז אם אבדן ויאוש הם שני כדורים באותו אקדח מתוך רומן
האקדח שבו שנינו שיחקנו רולטה-רוסית יותר מדי זמן
אני אחזור לרחוב הדמעות הראשונות...
כן לפעמים כשאנחנו שוכבים לפני שהבוקר עולה
אני קורא אל השמיים, מתקן את דרכיי, ומנסה להבין
ומבטיח שהפעם אני באמת הולך להאמין.
אתם מבינים, אני מכיר נערה יפה
שעפה עלי מידית הדלת של ביתה, כמו פייה
וכל זה לצלילי השריטות הכועסות
שהיא עושה על הקירות.
ערב כחול עמוק
