( *הפוסט מוגש בחסות המועצה להשכלה ארוטית גבוהה :)
לא פעם ולא פעמיים כבר יצא לי לשמוע מפיה של איזו נערה כזאת או אחרת את הטענה ההזוייה הבאה מופנית כלפיי, " פור גוד, יש למוח שלך נטייה להמציא עונשים שהם מענגים. ועונש שהוא מענג הוא לא עונש בכלל. הוא פרס. עונש חייב לגרום סבל, אחרת הוא לא עונש..." ( הערה: וכל אותן הנערות שהציקו לי בנידון יודעות מי הן, והן מתבקשות לקרוא את הטיעון הקוהרנטי והמנצח המובא לפניהן כעת בפרצוף נבוך מתנצל ומבוייש, תוך עמידה מתוחה על קצות האצבעות בנעלי בלרינה. ואם הן בוחרות להגיב - כי אני יודע שאתן קוראות (: - הן מתבקשות בכל לשון של בקשה לעשות זאת מתוך יראת-כבוד אינסופית שרק הצורר הרשע היטלר זכה בה לפני :)
הלכה למעשה, הפרדוכס של ה"עונש-המענג" הוא אחד הפרדוכסים המגדירים את שדה החוויה של הסאדו-מזוכיזם, והוא אינו פרדוכס כלל-וכלל, אלא פרדוכס רק למראית עין. לאמיתו של דבר, אף אחת מכן מעולם לא אוננה או פינטזה על סבל - אלא אך ורק על עונג, גם אם כזה המושג באמצעות כאב.
זה לא העניין שלנו פה לגרום לכן - וגם לא לעצמנו - סבל. וזה נכון אפילו עבור אלו שהפנטזיות שלהם הולכות חזק אל הכיוון האקסטרימי או אל ה-24/7 למשל - גם הם לא מפנטזים על סבל.
כפי שכבר כתבתי בעבר, יחסי שליטה הם בפירוש לא יחסים של דיכוי. הם אמורים להדליק אותך, לא לכבות אותך. הם אמורים לגרום לחיי המין שלך - וכהשלכה מהם גם לחייך בכלל כמובן - להיות יותר מרגשים, יותר מעניינים, יותר חיים. ואם זה לא קורה לך, סימן שאת מחפשת משהו במקום הלא נכון.
מה שאנו כן עושים לא פעם, הוא לקחת את הענישה עד הגבול שבו ההנאה מתהפכת בסבל. אנו מפלרטטים עם הגבול הזה, אבל לא באמת חוצים אותו. זה כאמור לא העניין שלנו לגרום לכן סבל - שהוא בהגדרה הכי פשוטה שלו, שלצורך העניין תהיה מספקת לעת עתה, "כאב נפשי".
וכמובן שהגבול הזה הוא אישי, ומשתנה מאדם לאדם. יש מישהי שעשר הצלפות או ספנקים חזקים יגמרו לה על המוח, ויש מי שזה אוכל לתינוקות בשבילה.
לאמיתו של דבר, אחת העסקאות המשתלמות ביותר של הסאדו-מזוכיזם היא "כאב פיזי במקום כאב נפשי", מפני שכאב נפשי על כל צורותיו הוא נורא פי כמה ובתגובה אליו המוח לא מפריש אנדורפינים וגם לא נעליים-של-אנדורפינים.
מה שחשוב לזכור במהלך ה"סשנים" הקטנים שלנו, הוא שיש לכולנו מוח סוטה, ופירושו של דבר שעשינו בימי חיינו ארוטיזציה ( = הטענו בערך מיני ) לכל מה שלאנשים בעלי מוח ונילי יכול להרגיש כמו נגזרות של "רוע", או כמו משהו "לא אוהב" - העומד כביכול בסתירה למה שנראה הכי מהותי ליחסי-המין, שנקראים הרי בלשון הקודש גם בשם "מעשה אהבים" - כעס, ניכור, ריחוק, קור, גערות וכולי - כל מה שעובר אל הפרטנר בראש-ובראשונה באמצעות הטון של הקול ושפת-הגוף, שהם שני הכלים החשובים ביותר העומדים לרשותנו במהלך "סשנים" - ושעליהם גם קיבלנו שליטה מלאה, ככה מהטבע. אתם יכולים לשחק כרצונכם עם הטון של הקול ועם שפת הגוף ולהתאימם לסיטואציה. ואם בא לכם להיות כועסים, קרים וכולי - זכרו שיש לכם פרטנר שיגיב לזה טוב. ולכן לכו על זה.
חשוב לזכור את זה, כי עבור רובנו יחסי מין וניליים לחלוטין הם שעמום המחץ. לא שאנחנו לא נהנים מחדירה, אבל באופן אישי למשל אני זוכר שתוך כמה חודשים מהרגע שכבר לא הייתי בתול, כל הפימפומיישן של החדירה היה נראה לי מעפן - לא שלא נהנתי מזה, ברור שכן, ועד עצם היום הזה (: - אבל אני זוכר שאמרתי לעצמי, " אם זה כל מה שסקס יכול להיות, אז למה לנו כל העניין הזה ? מזה עושים כזה ביג דיל ? זה הרי לא מאד שונה ממחול אירובי, רחמנא ליצלן... " ואם נודה על האמת, הרי גם אין שום דבר סקסי במיוחד - וזו לשון המעטה - באישה ששוכבת עירומה ובגבר שגוהר עליה ומפמפם את עצמו לדעת.
הסייג היחיד לנאמר לעיל - ואני מציין אותו מבלי להיות שיפוטי, אלא בתור עובדה - הם כל אלו הסובלים ממצב יחסית קיצוני של מה שקרוי "מאזוכיזם-נפשי" - נפשי, בהבדל ממיני. והקדושים המעונים למינהם היו אחת הדוגמאות החביבות על פרויד למזוכיזם-נפשי. כי כאן מדובר באמת על אנשים שמחפשים לסבול. ואני בכוונת-מכוון כותב פה "מצב קיצוני יחסית ", כי בהחלט ייתכן מאד שכולנו נאבקים - מי יותר ומי פחות - עם אי אילו נגזרות של מה שקרוי "מזוכיזם נפשי". אבל אצל אנשים שהמזוכיזם הנפשי שלהם הוא קיצוני ושגם בחרו להתמסר אליו במקום לטפל בו - ובכן האנשים האלו באמת מחפשים כאמור לסבול. ואצלם הסאדו-מזוכיזם יכול להתגלגל בקלות בחיים של הרס-עצמי טור-דה-פורס.
ובאחד הפוסטים הבאים נחשוף אולי - ואולי לא - יש גם חשיבות לגורם ההפתעה בחיים - ובעזרת השם ובלי נדר - כמה מן האסטרטגיות היעילות ביותר הידועות לאדם להתמודדות עם כל אותן הנערות הנהנות מהענישה-המענגת עד כדי כך שהן יעשו לך כל הזמן פאקים בכוונה כדי להיענש, ושאיתן הבנאדם עלול בקלות ומבלי משים להגיע למצב שבו הוא כבר לא יכול לקרוא ספר בשקט (: כי כפי שכבר סיפרתי לא פעם, אני נשבעתי בזמנו לגלות את כול הסודות כולם - כול סוד שייקרה על דרכי - את כולם ובלי יוצא מן הכלל.
*המאמר פורסם לראשונה בכתב העת המדעי "מכורים היום", המחבר: פור גוד, בעל תואר של כבוד מאוניברסיטת פרינסטון בנושא "סקס-מאנייקיות בת זמננו " (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש (:
