אחד ממכרי הוא מאסטר-על, בחור די סנילי ומסוייד למען האמת, אבל חביב למדי ובלתי-מזיק, ובסשנים שהוא עורך רק הוא מדבר - הסאביות שלו מקשיבות בסבלנות או בסבל, והוא מעלה זכרונות ילדות, נותן להן עצות לחיים הנכונים, ובין הצלפה אחת לשנייה הוא מספר בדיחות גסות וחבוטות, ומגיע לקונטרפונקטים של אווילות שאפילו מפגרים מדופלמים לא היו מעיזים לחלום עליהם. מבחינה מסויימת, הוא מדגים לסאביות שלו שלא ניתן להשיג כלום על הרובד-המילולי. והן כמובן אסירות תודה על כך. “אוה אתה! אתה כל כך יצירתי ! " הן נאנחות בהתרגשות, "תמיד ידעתי שכאפה מצלצלת שווה אלף מילים," אבל רק כשהכרתי אותך באמת הבנתי את זה... ”
את השיטה שלו הוא פיתח לאחר שהוא שם לב לכך שהסאבית לא קולטת את הראש של המאסטר, אלא להפך, המאסטר מתחיל בהדרגה לחשוב כמו הסאבית שלו, ואילו הסאבית מגיבה מתוך תפיסה על-חושית לתככים הקטנוניים ולרגשי הנחיתות ולחרדות הקיומיות של המאסטר. הוא גם תפש שאנחנו כולנו מצויים לרוב הכי בהסכמה איש עם רעהו כאשר אנחנו שותקים. כי אז ההנחות שלנו על כך שאנחנו בהסכמה איש עם רעהו עובדות הכי טוב. אבל לא צריך יותר מזה שמישהו ישבור את השתיקה ויספר מה באמת עובר לו בראש, כדי שכול ההסכמה הזו תתמוטט לנו על הפרצוף. ולכן ככלל לא מומלץ לרוב להרשות לסאבית לקשקש יותר מדי. "קשרים נהדרים," הוא היה אוהב לומר לי, " וזה נכון בכלל בחיים פור גוד, נבנים בשתיקה. כי בהם אף אחד לא באמת יודע מה הולך. והכי טוב בשביל כול הנוגעים בדבר כשהסאבית סותמת את הפה ולא כותבת כול היום וכול הלילה פוסטים מביכים ומתבכיינים על כמה היא מאושרת או כמה היא אומללה." אפילו לפוסטים הילדותיים והמגוכחים של האידיאליזציות והגלוריפיקציות כבר לא הייתה לו יותר מדי סבלנות.
כפי שכבר אמרתי, בסשנים שהוא היה עורך רק הוא היה מדבר." כי למה לי בכלל לשים להן גאג על הפה, אם אני יכול לדבר בלי הפסקה ? "
ישנם בלשים המשתמשים בגישה הזו. הם ידועים כדברנים משעממים להחריד שלא יודעים להקשיב. אבל הם שוברים את הנחקרים שלהם די בקלות.
"פור גוד, " הוא אמר לי פעם, " קבל ממני פנינת-חכמה: ניתן לדעת יותר על סאבית באמצעות דיבור מאשר באמצעות הקשבה..." (:
וצהריים אש (:
