השאלה "למה אתה כותב?", כלומר השאלה על המוטיבציה, תמיד היתה בעיני לא רק שאלה קשה, אלא גם כזו שכדאי להשאיר אותה פתוחה ולחזור לברר אותה מדי פעם. כמה מהאנשים הכותבים שאני יותר מעריך ענו על השאלה הזאת במילים כאלו או אחרות, שהכתיבה שלהם היא מחאה נגד המוות. ושהמחאה נגד המוות היא המחאה הספרותית היחידה, וגם כזו שכדאי לה ולבעליה להיות מודעת לעצמה. השלמויות, שהיוצר מנסה ליצור, הן בנות-ברית במלחמה נגד המוות. כל אוצרות התרבות-האנושית הן מלחמה נגד המוות. אך בינתיים ידנו בתחרות זו היא על התחתונה. הנרי מילר כותב ב"חוג הסרטן" שלו שכל שורה שהוא כותב, כל שורה ממש, היא מלחמה במוות. המונח 'מוות' איננו רק הסוף הממשי, המוות כסוף הוא רק הגבייה האחרונה. והמונח מוות איננו מתייחס כמובן רק למוות של הגוף. ישנם סימפטומים מוקדמים של תהליכי הזדקנות, או של מוות-בתוך-החיים, שאתה יכול להיות ער אליהם כבר בשלבים המוקדמים ביותר, אפילו בגיל עשרים. והערנות אליהם מחייבת את הנסיון להדוף אותם.
שאם לא כן גם האהבות הכי יפות ימותו לנו, והסקס הכי מדהים יהפוך להיות שגרתי ומשמים ביותר.
פעם אחת נגלה אליי בחלום-הלילה נזיר עבדקן וגילה לי שעכשיו, במצב הנוכחי שלנו, בעולם-הזה שבו אנו חיים חיי-גוף, אנחנו במצב הכי מת שישנו בכלל. אי-אפשר, הוא אמר לי, להיות יותר מת ממה שאתה כרגע. ושמכאן זה רק יכול להשתפר. (:
ולכו תדעו, ייתכן שהצדק איתו. ושבמוות אנחנו משתחררים למצב קיומי חי בהרבה. חכם סיני בר-מינן אחד אמר פעם כך: "לדאוג - זה כמו לירות לעצמך ברגל". ויש בזה משהו. זה היבריס לדאוג כל כך הרבה בקשר למוות. אנחנו לא יודעים מספיק על ההווה המסתורי, ועל הסוד של החיים-והמוות בכדי לדאוג כל כך הרבה בקשר אליהם.
לרוב קשה לנו להבין אנשים שההשקפות שלהם על החיים הן אחרות לגמרי משלנו. בדרום-אמריקה ישנם שבטים של אינדיאנים שבהם כל מקרה של מוות נחשב רצח - או מקרה של רצח ממשי, או תוצאה של מניפולציה על-ידי רצונות זרים ועויינים. אני חוזר: כול מקרה של מוות נחשב רצח. אין אצלם את המושג של "מוות טבעי". לאחר כל מקרה-מוות השאמאן - איש הרפואה של השבט - אוכל פיוטה או שותה איוואסקה וזהותו של הרוצח מתגלה לו במהלך הטריפ. כפי שניתן לשער, ההתדיינות הפנימית של רופא-השבט עם עצמו בזמן חקירת מקרה-המוות גורמת לאי נוחות מסויימת בקרב חברי הקהילה.
"רק שהוא לא יתחפף על כל הראש, ויגיד שאחד מהחבר'ה הוא הרוצח."
"אה, אל תדאג בקשר לזה, דיברתי איתו קודם. ראה את העניין כמסודר."
"אבל מה יקרה אם יעוף לו השכל ? הבנאדם לא מפסיק להתמסטל כבר עשרים שנה. תשמע לי, צ'יף, אי אפשר לקחת את החומר הזה כול יום ככה, הוא מטגן לך את המוח."
" שטויות במיץ פטל, זה חומר בטוח לחלוטין. אבל אם לא תהיה ברירה, נכריז עליו כבלתי כשיר.." (:
שבת יפה שבת קרה (: