סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עובר

אחד ועוד אחת
לפני 8 שנים. 3 ביוני 2016 בשעה 0:24

בשעה הזאת של הלילה אתה לבדך, באימה וגעגועים. אין דבר מלבד מחשבותיך, ופחדיך. אתה יכול לחשוב על הדברים הדמיוניים ביותר, ואף אחד לא ידע. כל שנייה שוקלת כמו נצח, ואתה טובע בה. אגמים, ימים, אוקיאנוסים. הזמן דופק כמו גרזן קצבים.

אני חוזר, כמו בהבזק, אל הנשים בחיי, שרשרת שחישלתי ביסוריי שלי, שבה כל חולייה קשורה באחרת. הפחד להשאר לבד, הקושי להיות ביחד. דרכך בחיים ודרכה של מישהי מצטלבות באיזה אופן מסתורי וגורלי, אתם מכירים ומתאהבים, חיים ביחד איזה זמן, ואז נפרדים. אני נזכר בשורה הנפלאה שכתבה רחל בזמר-נוגה "תֵּבֵל זוֹ רַבָּה ודרכים בה רב / נפגשות לדק נפרדות לעד."  אלוהים כמה שזה נכון. נפגשות לדק, אבל נפרדות לעד. לעד...

דלת הרחם סגורה תמיד על בריח. הכל התחיל כשהם חתכו לך את חבל הטבור, סטרו לך על התחת, ומהר, מהר, אתה כבר בעולם, נסחף, ספינה ללא נווט. אתה מתבונן בכוכבים כדי להבין מה עליך לעשות, אבל יודע שהם מרמים גם אותך, כמו שהם מרמים את כולם. אתה מנסה לראות, לראות טוב. אבל הרחוק מתקרב, והקרוב מתרחק. העורות נקלפים. הפְנים יוצא החוצה, בזרם קבוע, והחוץ נבלע פנימה. ואתה נסחף לך כך, שנים על גבי שנים.

אבל ככה זה בחיים. כי את הכול יש ללמוד, לחוות, לנסות.

את הכול...

אז תתחיל להרגיש כמו בבית, יקירי.

 

האמת היא שהערתי את עצמי באשמורת הזו של הלילה כי אני הולך לקפוץ תכף לחבר מהפוסט הקודם שאימו נקברה אתמול, כדי לראות את משחק מס.1 בגמר הNBA, שיתחיל בארבע לפנות בוקר שעון ישראל. גם כדי שלא יהיה יותר מדי לבד בימים האלו, אבל בעיקר מפני ששנינו נורא אוהבים ספורט. ומפני שלא זכורה לי כבר שנים עונה כל-כך מעניינת ב-NBA. מרבית הבחורות שהכרתי בחיי לא ידעו ליהנות מספורט. אבל רק מפני שאיש לא טרח ללמדן, ובגלל חינוך קלוקל ודיעות קדומות. בנות אוהבות דרמות, כידוע, ואין דרמה גדולה יותר מדרמה ספורטיבית. אנשים בכלל נוטים לרוב להיתפס להנאות מסויימות בחיים ולדחות אחרות. הם יהנו מבלט מודרני או מספורט. אבל לא משניהם; הם יהנו או מסקס ונילי או מסקס סאדו-מזוכיסטי; הם יהנו מרוק אבל לא מפופ. או להפך; אבל זו נראית לי טעות קיומית גסה ביותר. טוב ורע יש בכול ז'אנר. יש מוזיקה קלאסית טובה ורעה, ג'ז טוב ורע, פופ טוב ורע וכך הלאה. ואתה יכול ללמוד ליהנות מהכול. ומדוע לא? כי לא אומרים 'לא' לעונג. וכי את הכול יש לחוות, לנסות, לחיות. כפי שאמרתי, תתחיל להרגיש בבית יקירי.

 

ולמותר לציין שאנו מקווים כמובן לשחיטה כשרה של הפרות מהמזרח על-ידי רבני גולדן. ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

 

 

 

fragile - רק תיקון:

הרי לך בלרינה במיל', פסנתרנית נושמת קלאסי, אוהדת ספרס נאמנה (אם בפופ עסקינן).
+ מותר לומר 'לא' לעונג.
+ חשוב להמנע מהכללה.

זה יפה ונוגע, שאתה שומר על חברך ברגע כזה. גם אני באבל משלי ומוותרת הפעם ('לא', לעיל).
קבוצתי יצאה מהמשוואה, אך מניחה שמעדיפה את הווריורס (מישהו צריך להרגיע את לברון ומהר).
אז בהצלחה לסטף אף מכאן.

נ.ב. ואפילו הבלגתי על אסוציאציות השחיטה, בשל ההקשר הספורטיבי (צמחונית, כן? ראה מה זה..)
שלא תדעו עוד צער.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - שברירית (:
קודם כול, כפי שכבר אמרתי, זו באמת הייתה אחת העונות הכי מרתקות שזכורות לי מזה זמן רב. ומה למדנו בה?
קודם-כול למדנו שלחברייך מהספארס יש אולי מה למכור בעונה הרגילה. אבל לא כשמשחקים על הכסף. כשממשחקים על הכסף - הם לופטגישפט. האם את מבינה את הסיטוציה החדשה, כן פופ או לא פופ ?... אילו דאנקן(קודם-כול דאנקן, אני מחזיק ממנו)אבל אולי גם פארקר וג'יניבולי היו צעירים בכמה שנים טובות, אולי היה על מה לדבר. אבל למרקוס אולדריג' - זה עוד לא זה. עם כול הכבוד, ויש כבוד.
מה עוד למדנו השנה ?
אוקלוהומה סיטי, זה מה שלמדנו השנה. האם כבר חדרה להכרתך התובנה הספורטיבית הזו, או שמא צלילי פסנתר ענוגים מפריעים לה להיקלט ? (: זו הקבוצה הכי אלימה (במובן הטוב של המילה), אתלטית פראית ומוכשרת שראיתי מזה שנים; והם היחידים בינתיים שהסתכלו לגולדן בלבן של העיניים, והוציאו להם את המיץ של המיץ, שלא לדבר על הקלות הבלתי-נסבלת שבה הם פירקו רמסו מעכו וניקנקו אתכם; ואם יהיה שכל לבעלים שלהם להכניס יד לכיס ולא לפרק את השלד הקיים - דוראנט וווסטבורוק כולה בני 26, ממש לפני השיא - ולחזק את הקבוצה באיזה קלעי פינה אמיתי(בלי לשפוך עליו יותר מדי כסף עליו, אין צורך) זו תהיה מועמדת אמתית לאליפות בשנים הקרובות.
גולדן רוב הזמן נראו אמללים איתם, נראו סובלים, והם יצאו מהסדרה איתם בשן-ועין. וזו לשון המעטה.
האם את זוכרת לדוגמה איך היה נראה המשחק הראשון של הת'אנדר מול גולדן ? מאוד שונה מאיך שהיה נראה המשחק אתמול נגד קליבלנד, נכון ? הם הגיעו לאוקלנד, הת'אנדר, ואז פירקו אותם באיזה שלושים הפרש.
אבל אתמול מול קליבנלנד,בתכלס, גולדן נראו כאילו הם הגיעו לקייטנה. די מאושרים בסך-הכול ונטולי-חרדה. סטף וקליי אמנם נשמרו טוב, אבל גם בכלל לא הגיעו למשחק, והחמיצו קליעות שלרוב נכנסות להם. והם לא היו צריכים להתאמץ באמת אפילו לרגע.
זו המציאות החדשה, ואת תהיי חייבת להתרגל אליה, כי הספרס נראים כרגע קונילמלים ליד הת'אנדר. פשוט קונילמלים....

+וזה היופי בספורט, שבו אנו שוחטים תמיד פרות-אנושיות, ולא פרות אמתיות; כי האדם הוא החיה האכזרית, הבהמית והגועלית ביותר מבין כול שאר החיות. וללא עוררין.
+ולא אומרים לא *לעונג* - לא לפני שמנסים אותו ולומדים להכירו. טוב, לך האמת אני מרשה הגיד 'לא' להרואין וקראק, לדוגמה, ואולי גם לעוד כמה דברים, כי את שברירית(: אבל חוצמיזה ? תתחילי להרגיש בבית, יקירתי...
נ.ב - ולא ידעתי שאת פסנתרנית עילוי, שבריריתוש. כמה יפה לך! נו אז מתי את מנגנת לי את הפנטזיה בסי מינור של מוצרט, בעודי לוטף את שיערך היפה ולוחש לך דברי-אהבים?
(:
לפני 8 שנים
fragile - אתה בהחלט יודע לגרום לי להגיב חזרה. מחזה נדיר, בכל הקשור אלי לפחות.
ממש קשה לשעשע אותי בימים אלו. בזכותך יכול להיות שאפילו צחקקתי לקריאת: "ניקנקו אתכם".. אני. צחקקתי. אני. סוג של נס, כרגע. אז תודות.

טוני פארקר הוא השחקן האהוב עלי א-ו-ו-ר. לא יעזור כלום. הקטנצ'יק-הוירטואוז-הצרפתי הזה (וכן, משוחדת בשל החלק הצרפתי שבי) - גורם לי להתמוגג ולהשמיע קולות ש.. השתיקה יפה להם.
איזה יופי שציינת את דאנקן (דע לך, שהוא גם אדם צנוע כל כך, מה שעושה לי את זה בגדול...) ואת ג'ינובילי המטורף, שתמיד היווה בעיני הקטנה את נציג ה- קחו-בחשבון-שאין-לדעת-על-איזה-צד-אקום-מחר, שבחבורה. אני אוהבת שהם מתבגרים. כאמור, גרופית נאמנה.
ואתה חייב להודות שאין על פופוביץ' (חייב חמוד כזה, כן? של אחת שלא ישנה כמה לילות ועושה פרצוף של חתולון עם עיניים מוגדלות.) איזה פופ, איזה פופ (ואתה יודע שהייתה לו הבלחה לגולדן פעם? אבל סלחתי לו על זה, נשכחות.)

עייפה מכדי לכתוב ולכתוב כעת, אולי פעם ייצא לנו לצ'וטט על כך ארוכות. בכלל, זו מסתמנת כתגובה הארוכה ביותר שהקלדתי וטרם התייחסתי לכל הנקודות.
בגלל הפוסט שלך, אגב, צפיתי לבסוף במחצית השניה (חשבתי לוותר, כאמור, הרגשתי רע). ברור לך, שאם הם ניצחו בהגיעם ל"קייטנה"- הקאבלירס בבעיה.
אני, כפי שציינתי אי שם למעלה - בעד הווריורס, כשזו הבחירה. יש לי גם אישיוז עם לברון, ניתן להרגיש - לא מחבבת את האיש.. (אפילו את ווייד, ממנו החזקתי במיאמי בזמנו, הוא גרם לי להעריך פחות, בשל כמה תקריות משותפות. היחס המחפיר שלו למאמנים, כולל בלאט.. ועוד ועוד... אולי פעם יהיה לי כוח להרחיב אודות).
העיקר שהווריורס עשו את שלהם, גם כשסטף וקליי מנומנמים קלות.

והאדם... <אנחה> הוא אכן החיה האכזרית עלי אדמות. כשהייתי בת שמונה וכבר הבנתי טיפונת, החלטתי שאני צמחונית לפחות.

ונסכים על לא להסכים, בעניין ה"לנסות". מעולם לא ניסיתי אפילו שאיפה מסיגריה... רגילה, כן? (שלא לדבר על אי אילו סיגריות אחרות/סמים/צמחים/פטריות/קונכיות).
אם משהו גורם לי להשתעל רק מלעמוד לידו, אינני רוצה להכניסו לגופי (גם כשהייתי היחידה בתיכון, שלא ניסתה זאת..)
כך אף עם אלכוהול, שעושה לי סחרחורת מלהריח. או קפה שחור. או פלפל חריף. זו אני, מה לעשות.
שכל אחד אחר יכניס לגופו מה שבא לו ואיך שבא לו ומתי שבא לו... אך על גופי שלי - משאירה לי את הבחירות. גם אם אני מפספסת חוויות שונות ומשונות. מבחינתי ועבור עצמי בלבד- הן מיותרות.

לסיום, מעניין שבחרת במוצרט וביצירה אהובה על אבי, שמכניסה אותי לאמוציות (במילים עדינות).
הנה ביצוע לטעמי:

ובכך אחתום, כי תשישות וכי מחשבות.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - השארתי לך פה קודם את המייל האישי שלי, אבל אפילו לא טרחת לענות לי. את גם לא מנומסת. אני אמחק אותו עכשיו(כי אני לא רוצה שכול העולם-ואשתו יקראו אותו). חבל שאת בוחרת להיות אשת ריב-ומדון. אני בא בטוב. לא ברע.
אני מאחל כול טוב הכי טוב, והמשך יום יפה ומאיר פנים.
לפני 8 שנים
fragile - כל הכבוד, באמת, שטרחת להכניס את ה"לא מנומסת" בשביל הפרוטוקול (א-ח-ר-י מה שכתבתי אני בפוסט האחר, שהרי לא יכולתי להשאר אדישה..)
לא הייתי שבה לכאן כעת, אילולא כל ההתרעות במייל, על התגובות הכנראה משתנות שלך. הלוואי שיהיה לך נימוס כשלי, מעומק הנשמה.
בשונה ממך, אני ל-א מחפשת לריב או לעורר פרובוקציות בכתיבתי. אולי לבקש סליחה על שפגעת בי?
על שגרמת לי לבכות אפילו? כן, לא מסתירה את הדמעות שלי.
על שקמתי ולא נשארתי לבהות במסך? על שלא ראיתי ורצתי לכתוב לך, כי יש לי חיים וכאב משלי? מה שמדגיש את עניין חוסר הסבלנות אצלך (ושוב הסובלנות, לצערי).
אנא, אל תכתוב לי עוד. אין לי כוחות לקרקסים. רק מצטערת על שהשקעתי אתמול. אילו רק היית מבין כמה יוצא דופן היה זה עבורי, לכתוב ארוכות באופן פ-ו-מ-ב-י.
אפשרתי לעצמי מתוך תוכי הנפש, מיידית, בלתי אמצעית, ללא סינון, הכי אני. אינך מעריך, אין בעיה. אך אין צורך באיחולים, במטותא. פשוט הנח לי.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - רק מילה אחת קטנה. אני מתנצל אם פגעתי בך מבלי שהתכוונתי. באמת. כול טוב שברירית.

נ.ב - ולא הכול נגדך. כול ההתראות שאת מקבלת הם מפני שהמערכת של הבלוגים פגומה כעת. לא מפני שאני "מחליף" תגובות וכולי. היא סתם פגומה כעת וכולנו, לא רק את, מקבלים אינספור התראות למייל על כול תגובה.
לפני 8 שנים
מתוקף אישיותה - זמר נוגה גודי, זמר נוגה?

ואני עם - fragile (שיר מקסים יש לסטינג על זה)
שאתה תכתוב בהכללה גורפת? שאתה?

שבת שלום חלום.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - מה רע בזמר נוגה, מתוקף? זוהי פנינת-פופ מושלמת, שהלחין שמוליק קראוס באורח מופתי.
וכתבתי "מרבית הבחורות". ישנן גם כמה צדיקות בסדום.
שבת מתוקה בחזרה.
לפני 8 שנים
מתוקף אישיותה - זמר נוגה של רחל הוא עצוב לי מדי.
כתבה למיכאל שנשאר ברוסיה כשהיא כבר גוססת משחפת.
מציאות עצובה.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - כן, מתוקף. הוא באמת נוגה, הזמר הזה.
אבל כול המשוררות שלנו, מהדור הראשון אני מתכוון, היו נורא עצובות. לא ככה ? רחל, זלדה, לאה גולדברג וכו'.
גם על דליה רביקוביץ אמר פעם יצחק לבני כך: "אם היא הייתה חיה, היא בטח הייתה שמחה לדעת שהיא מתה."(:
יונה וולך הייתה ככל הנראה המשוררת המאושרת הראשונה שלנו...
לפני 8 שנים
מתוקף אישיותה - ממממ

מענין.
מעבר לעטענה שיצירה מגיעה ממקומות של משבר,מענין מאיפה העצב מגיע. כי סקס לא היה חסר להן.....
אבל רחל בעיני היא הכי עצובה. בלאה גולדברג יש ניצוצות שובבות לפעמים.

ודליה ויונה וזלדה זה כבר דור אחר....
לפני 8 שנים
FOR GOOD - זה נכון מה שאת אומרת. אבל למרות זאת אני נוטה להחשיב איכשהו - לפחות מבחינת "הוויב" של שיריה - את זלדה כבת הדור הראשון(וחצי); כי היא עלתה לארץ ב-1926 בהיותה בת 11. אבל זה נכון שמי דאגה לפירסום שיריה הראשונים הייתה יונה וולך הצעירה כמדומני.
לגבי לאה גולדברג (שאני מאוד מעריך ואוהב. היא נהדרת) היא כתבה כמה משירי הדיכאון הכי מזוקקים שנכתבו אי-פעם בשפה העברית (כמו "זה מכבר" למשל). אבל כן, היא באמת גם ידעה להיות שובבה, במיוחד במה שהיא כתבה לילדים.
דליה ויונה זה כבר הדור השני ממש. אבל יונה הייתה הרבה יותר מאושרת, יותר שלמה עם עצמה, ויותר ליבידנלית כמובן מדליה(שגם היא הייתה מאוד מוכשרת, ללא ספק).
לפני 8 שנים
Wisdom of Glove - יפה כתבת פור גוד!
אגב, כשאני נאלץ להסביר לבחורה מה זה "נבדל", אני פשוט אומר לה - "זה כמו קלאצ'" :)
לפני 8 שנים
FOR GOOD - טנקס וויז. נו והיא מבינה את ההסבר שלך?(:
לפני 8 שנים
Wisdom of Glove - רק נהגות מירוצי הראלי שביניהן :)
לפני 8 שנים
aura - כולנו נסחפים באשליה של שליטה. רק אשליה.
שבת שלום פור גודי }{
לפני 8 שנים
FOR GOOD - מה בפוסט גרם לך לחשוב על האשלייה השליטה, לאב (והיא באמת רק אשלייה, סתם משהו שהאגו אוהב ומוכרח להאמין בו)? שבת נהדרת ממי }{
לפני 8 שנים
aura - הספינה באנחנו שטים בה, מנסים לנווט דרכנו בכוכבים, ורק ממשיכים להיסחף.
תגעגעת
לפני 8 שנים
FOR GOOD - אה, הבנתי אותך עכשיו מצויין. תעשי צלצול בערב
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י