בשעה הזאת של הלילה אתה לבדך, באימה וגעגועים. אין דבר מלבד מחשבותיך, ופחדיך. אתה יכול לחשוב על הדברים הדמיוניים ביותר, ואף אחד לא ידע. כל שנייה שוקלת כמו נצח, ואתה טובע בה. אגמים, ימים, אוקיאנוסים. הזמן דופק כמו גרזן קצבים.
אני חוזר, כמו בהבזק, אל הנשים בחיי, שרשרת שחישלתי ביסוריי שלי, שבה כל חולייה קשורה באחרת. הפחד להשאר לבד, הקושי להיות ביחד. דרכך בחיים ודרכה של מישהי מצטלבות באיזה אופן מסתורי וגורלי, אתם מכירים ומתאהבים, חיים ביחד איזה זמן, ואז נפרדים. אני נזכר בשורה הנפלאה שכתבה רחל בזמר-נוגה "תֵּבֵל זוֹ רַבָּה ודרכים בה רב / נפגשות לדק נפרדות לעד." אלוהים כמה שזה נכון. נפגשות לדק, אבל נפרדות לעד. לעד...
דלת הרחם סגורה תמיד על בריח. הכל התחיל כשהם חתכו לך את חבל הטבור, סטרו לך על התחת, ומהר, מהר, אתה כבר בעולם, נסחף, ספינה ללא נווט. אתה מתבונן בכוכבים כדי להבין מה עליך לעשות, אבל יודע שהם מרמים גם אותך, כמו שהם מרמים את כולם. אתה מנסה לראות, לראות טוב. אבל הרחוק מתקרב, והקרוב מתרחק. העורות נקלפים. הפְנים יוצא החוצה, בזרם קבוע, והחוץ נבלע פנימה. ואתה נסחף לך כך, שנים על גבי שנים.
אבל ככה זה בחיים. כי את הכול יש ללמוד, לחוות, לנסות.
את הכול...
אז תתחיל להרגיש כמו בבית, יקירי.
האמת היא שהערתי את עצמי באשמורת הזו של הלילה כי אני הולך לקפוץ תכף לחבר מהפוסט הקודם שאימו נקברה אתמול, כדי לראות את משחק מס.1 בגמר הNBA, שיתחיל בארבע לפנות בוקר שעון ישראל. גם כדי שלא יהיה יותר מדי לבד בימים האלו, אבל בעיקר מפני ששנינו נורא אוהבים ספורט. ומפני שלא זכורה לי כבר שנים עונה כל-כך מעניינת ב-NBA. מרבית הבחורות שהכרתי בחיי לא ידעו ליהנות מספורט. אבל רק מפני שאיש לא טרח ללמדן, ובגלל חינוך קלוקל ודיעות קדומות. בנות אוהבות דרמות, כידוע, ואין דרמה גדולה יותר מדרמה ספורטיבית. אנשים בכלל נוטים לרוב להיתפס להנאות מסויימות בחיים ולדחות אחרות. הם יהנו מבלט מודרני או מספורט. אבל לא משניהם; הם יהנו או מסקס ונילי או מסקס סאדו-מזוכיסטי; הם יהנו מרוק אבל לא מפופ. או להפך; אבל זו נראית לי טעות קיומית גסה ביותר. טוב ורע יש בכול ז'אנר. יש מוזיקה קלאסית טובה ורעה, ג'ז טוב ורע, פופ טוב ורע וכך הלאה. ואתה יכול ללמוד ליהנות מהכול. ומדוע לא? כי לא אומרים 'לא' לעונג. וכי את הכול יש לחוות, לנסות, לחיות. כפי שאמרתי, תתחיל להרגיש בבית יקירי.
ולמותר לציין שאנו מקווים כמובן לשחיטה כשרה של הפרות מהמזרח על-ידי רבני גולדן. ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש.