הכל עובר

יעל t​(אחרת) - אפשר להתאהב בעיקר בזרים מוחלטים.
צהריים טובים תוכי (:

FOR GOOD - את חושבת יעלי?(:

יעל t​(אחרת) - ברור. אנחנו מתאהבים בדמות שאנחנו ממציאים. הרבה יותר קל להדביק דמויות מומצאות על זרים.

FOR GOOD - קיבלת על תשובתך את הציון 90, יעלי. הורדתי לך 10 נקודות רק כי הגשת אותה באיחור (:

יעל t​(אחרת) - הגשתי בזמן יא חרטטן, תחזיר לי את העשר שלי!!

FOR GOOD - מה את מוכנה לעשות בשביל זה ?(:

יעל t​(אחרת) - לספור עד שלוש

FOR GOOD - טוב, החיים זה לא תוכנית כבקשתך(:

מתגבשת -
זה כן :-)

FOR GOOD - חטפת ת'מגלומניה הערב, חייפץ? מה לא שמעת מה עלה בגורלם של החבר'ה מבבל שעפו על עצמם? רק שאני לא אדבר עם Jehovah בעניינך, אה ? שלא יחטוף עלייך את חרון-האף המפורסם שלו, כן?(:

מתגבשת -
חחח
ביקשתי מיהוה לפניך
ותוכנית החיים שלי ברשותי :-)

FOR GOOD - כן חפץ, כול יום כשאת מתעוררת בבוקר, איוב מוחק שורה מהספר שלו..(:

מתגבשת -
אתה יודע שכתיבת ספר כזה
היא וואחאד בחירה אדירה
כמובן גם מחיקה לו רצה

FOR GOOD - הוא לא *בחר* את כול סדרת האסונות שניחתו עליו, איוב. הוא רק בחר אולי, וגם זה בקטנה, איך להתמודד איתם או להגיב אליהם. יש לנו בחירה בחיים, נכון, אבל בואי לא נגזים לגביה. מה גם שהאמת לאמיתה היא שצריך לעבוד על עצמך די הרבה עד שאתה מרוויח את החופש לבחור. רוב האנשים רק מאמינים שהם בוחרים.
פה, את מבינה, זאת לא סדנת שיפור-עצמי ניו-אייג'ית. פה מנסים - לפחות מנסים (אם גם לא תמיד מצליחים:) - לומר את האמת. מתוך אמונה שרק האמת משחררת(:

מתגבשת -
יודעת למה התכוונת וברור שלא בחר את אסונותיו
אלא אם אנחנו בקטע הניו-אייג'י שמאמין שהנשמה
בוחרת לאן להיוולד ופלוס מינוס מה יקרה לה
ואני לא בקטעים איך לומר, עד כדי כך...
מה שאתה מתאר כרמה גבוהה של אי-בחירה
אינו אמת בעיני אלא גם עניין של בחירה
ובטח שלא משחרר
להיות ממש נוראית עכשיו?
להביא לקיצוניות את שילוב הבחירה והאי-בחירה?
לאבד ילד יכול מי שהביא ילד

FOR GOOD - לא בחרת את מינך, את הורייך, את שפת-אימך, את ארץ מולדתך, את כישרונותייך, את האינטילגנציה שלך, את מראך החיצוני, את הדברים שאת אוהבת או לא אוהבת וגם לא בחרת את הדברים שאליהם את משתוקקת, לא בחרת את חוקי הפיזיקה, ואני יכול להמשיך עוד-ועוד-עוד... גם לא בחרת את חוויות הינקות והילדות שלך, והיית בהן בגדול - בשנים המעצבות הללו - חסרת-אונים. ועד עצם היום הזה, ובהמון חזיתות בחייך, ובדיוק כמו כולנו, את עדיין חסרת-אונים.
ולהודות בכך, פירושו להיות עניו.
כול זה( כלומר מה שכתבתי עכשיו) לא נועד כמובן לעזור לנו להתחמק מאחריות - מאחריות על מה שעליו אנחנו *באמת* אחראים (אבל בלי מגלומניה, זה דבר עדין ועמוק להצליח לראות לאט-לאט את הדברים שעליהם אתה *באמת* אחראי בחיים שלך). אבל הוא כן(ובהחלט) נועד לעזור לנו לנער מעלינו את האשמה. היא איננה נחוצה, ובאמת שאין בה שום צורך ובאמת שהיא איננה משרתת דבר מלבד את ההרס-העצמי שלנו.
ועד-כאן דבר ההארה היומי (:

מתגבשת -
הבחירות שלי משפיעות על מראי החיצוני
איזה כישורים אפתח, מהן השפות שאלמד
מה אצליח לאהוב ומהם הדברים אליהם כדאי שאשתוקק
אפילו לא הייתי חסרת אונים בחוויות הינקות שלי
אומנם לא יכולתי לקבוע את מסגרת האפשרויות
אך אפשרויות תמיד היו
גם באותה מסגרת יכולתי לגדול אחרת
איני מבינה מה הקשר בין זה לענווה
שיניתי את חיי יותר מפעם אחת
ככל שנחשפתי ליותר דבקתי בפחות
הפנמתי שאין סיבות להתגאות
עם כל השוני אנו כה דומים
ושאנו רחוקים מלהיות חסרי אונים
שמחה עם מה שעשיתי, שמחה מאד
ומיצרה על דברים אחרים
וזה היה דבר ההארה הלילי :-)

FOR GOOD - כפי שאמרתי, את *יכולה* לבחור ואת יכולה לשנות, אבל בואי לא נגזים. ואני קורא את הדברים שכתבת פה כמאד לא כנים.
מאד לא כנים...
"לא הייתי חסרת-אונים בינקות". נו שויין ונו באמת (:
ואת היית מסוגלת לשנות את חייך, חפץ, רק אחרי שנמאס לך כבר לחלוטין לסבול מהסיטואציה שהיית נתונה בה, ורק אחרי שנוכחת כמה חסרי-תועלת היו כול הניסיונות שלך לשנות אותה מבפנים או להסתגל אליה במשך השנים, מה שלקח זמן רב מאד, ורק אחרי שהודית בפני עצמך בחוסר האונים שלך מולה, כלומר כאשר כבר לא יכולת יותר לשאת אותה. רק אז קמת והלכת וכולי..
וזו באמת הדרך שבה אנשים לרוב עושים שינויים בחייהם, שינויים שאינם רק קוסמטיים או אורתופדיים בלבד, או מהשפה ולחוץ - כלומר שינויים באמת עמוקים.
הם עושים אותם, או מוכנים לעשות את מה שכרוך בהם, רק אחרי שהם מגיעים לקרקעית שלהם, כביכול, ורק כאשר נמאס להם לסבול מעצמם ומהדפוסים שלהם.
זאת האמת.
כול השאר אלו אוונטות ופאלאברות בעיני, שמתאימים אולי לנאומי-מוטיבציה בנעמ"ת או לחוברות קומיקס על 'העצמה נשית' (:
אנחנו זוכים בחזרה בכוח או ב'אונים' שלנו, וזה הפרדוקס המסתורי והמופלא, רק אחרי שאנחנו מודים בחוסר-האונים שלנו.
וליל מנוחה וחלומות פז (:

מתגבשת -
לפני שמודיעים לאנשים שהם אינם כנים בדבריהם
אפשר לקחת בחשבון שקיים סיכוי
שאולי הם מכירים את עצמם
טוב יותר ממה שאתה מכיר אותם :-)
השינוי שאתה מתייחס אליו המתאים לתיאור
שפירטת כאן אינו היחיד שעשיתי
לילה קסום
}{

FOR GOOD - אמרתי שכך *אני* קורא אותם. זו איננה שאלה של "אני מכירה את עצמי יותר טוב יותר ממה שאתה מכיר אותי..." - ממש לא. זו בכלל איננה שאלה פרסונלית, חפץ. ומה שאמרתי עלייך, נכון גם לגבי עצמי, ונכון גם לגבי כול אדם אחר, בין אם אני מכיר אותו ובין אם לוא. זו דעתי הכנה וזה גם מה שניסיוני לימד אותי. גם אני, חפץ, כדי לשנות במשהו את חיי, כדי לשנות בהם משהו עמוק, מין היסוד, הייתי צריך בזמנו להודות בתור התחלה בחוסר-האונים שלי ביחס לדברים מסויימים, בכך שלא היה די בכוח הרצון שלי או בשכל ובמודעות שלי, ולהכיר בכך שאני מסתובב במעגלים. זה מה שהיה נחוץ בתור התחלה כדי להיות מוכן לקבל עזרה, ולעשות את מה מה שהיה כרוך בשינויים הללו, שהיו כואבים. וכול זמן ששיחקתי אותה "פופאיי" - ו"אני בוחר, ואני יכול, ואני חזק!" - כלום לא קרה.
אבל אולי כדאי שנמשיך לדבר על כך במדיומים אחרים. לא נראה לי שאנחנו מבינים האחד את השני כרגע.

מתגבשת -
הכל גוד גודי
ובתור מדיום אתה תמיד יכול להסתדר
גם בלי מדיומים נוספים :-)

FOR GOOD - אני לא בטוח שהבנתי מה רצית לומר (:

מתגבשת -
בעיקר שזה בסדר
טוב אפרט
"מה שאמרתי עלייך, נכון גם לגבי עצמי, ונכון גם לגבי כול אדם אחר"
מניסיוני זה נכון פעמים רבות, אולי לרוב וגם אצלי, אך לא תמיד.
יש בך סוג של מדיום, אפילו מדיום לארג'.
הבדיחות שלי שלי בשעות לילה שכאלה אולי אינן מוצלחות במיוחד...

FOR GOOD - אני באמת חושב שאנשים משתנים (ואף מוכנים להשתנות) רק כאשר כבר אין להם ברירה, רק כאשר החיים דוחקים אותם לפינה והם כבר עם הגב אל הקיר, כביכול, וכבר נגמרות להם האופציות והם מגיעים לתחתית שלהם.
או לעתים כשהם מתאהבים.
או גם אולי, לעתים נדירות מאוד, ואני מוסיף את האופציה הזו רק בשביל שלמות הרשימה(: - כאשר נחה עליהם איזו רוח של השראה עליונה, או של רוח-הקודש, או אנערף (:
בכול מקרה אחר -ושום עשיית שרירים של כוח-הרצון ואוונטות אחרות בסגנון "אני יודעת! ואני מודע! ואני חזק! ואם אני רוצה אני יכול! ואני בוחרת את גורלי! " לא יעזרו פה - והם אינם משתנים באמת. אלא רק שינויים קוסמטיים קטנים. זה מה שניסיוני לימד אותי.
ושינה ערבה מדיום רייר }{

מתגבשת -

עשיתי זאת כשיצאתי בשאלה
בניגוד למה שהיה לי נוח משפחתית וחברתית
שלא לדבר על אמונית, רגשית...
אומר לך מה שאל אותי השרינק המופלא
אצלו הייתי 11 מתוך 12 מפגשים
בהביוריסט שעזר לי לשנות את חיי לטובה
לגבי היציאה שאל בשביל מה היית צריכה את זה?
כולם היו ממשיכים לאהוב אותך, הכל היה בסדר
עניתי, אבל אז אני לא הייתי אוהבת אותי
זה היה משהו בו הוא לא היה צריך לתקן את המענה שלי

FOR GOOD - נכון, "כי אז אני לא הייתי אוהבת אותי..." זאת באמת תשובה טובה, מה שענית לו.
כי לגבי החזרה-בשאלה, כנראה שמבחינה נפשית - פרי כל התהליך של הילדות והבגרות שהבשיל -כבר הגעת באותו הזמן לסף היכולת שלך להמשיך ולהעמיד פנים בחברה הדתית הזו, ולהמשיך ולסבול את השקר שהיה בחיים האלו בשבילך - כלומר, במילים שלי מקודם, שכבר הגעת אל קצה הגבול(או אל התחתית) שלך...
ולכן יכולת לעשות את מה שעשית. עם כול הקושי שהיה כרוך בכך ולמרות המחיר הכבד. כבר לא יכולת לסבול את זה יותר - זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו.
אבל אולי אנחנו עדיין מדברים על דברים שונים, ולא ממש מבינים האחד את השני במדויק. אני מדבר על המקומות שבהם הרגשת *באמת* תקועה, שבהם ניסית לחולל שינוי, אבל במשך זמן רב לא הצלחת - ושום "משחקים של פופאיי"('ואני מודעת! ואני יכולה! ואני חזקה!') עם עצמך לא הועילו לך. כי אלו המקומות שבהם למדת להכיר את עצמך יותר טוב.
אולי הקשר שלך עם הגרוש יהיה דוגמה טובה יותר בשבילך, אבל בוודאי שלא חייבים להיכנס לזה פה. כלומר אני מדבר על המקומות שבהם גילית איך את - את בעצמך - "מכורה" לאיזה סוג של סבל -ואיך את - את בעצמך - מייצרת אותו - ואף על פי כן את אינך יכולה לזוז מהמקום הרע שהיית בו(כי זה היה חזק ממך באותו הזמן )- כלומר המקומות שבהם גילית את חוסר האונים שלך.

מתגבשת -
גודי יקירי
אני הייתי דתייה נלהבת בילדות ובבגרות
כזו שיכולה לנאום בכל יום מימות השבוע
עם תלי תלים של צידוקים ובלי תחושת חסך בחשקים
לאסבלתי, ניהניתי, התענגתי על המשמעות
הייתי דוסית אסלית אמתית, קיימתי והאמנתי בכל לבי
בלגנתי לי את העולם כי גיליתי קצה חוט של האמת
והתעקשתי לטוות אותו ולארוג ממנו לבדי כסות חדשה לגופי
נכון שבמצבים אחרים המניע העיקרי לשינוי היה כפי שתיארת
כאמור הוא אולי הנפוץ אך לא היחיד

FOR GOOD - אבל הרי אמרת שלא היית יכולה יותר "לאהוב את עצמך"(במילים שלך) אם היית ממשיכה לדבוק באורח החיים הזה. ופירושו של דבר הוא רק זה שלמרות כול ההנאה שהייתה בשבילך בלחיות חיים של "דוסית אסלית אמתית" - אותה הרגשת שקר ואי-נחת החלה לפעפע בך מתישהו, אני לא יודע כמובן באיזה גיל בדיוק, בתחילה אולי בסתר, רחוק מהמודעות, כי היה "מסוכן" מדי להודות בה, אפילו בינך לבין עצמך, היית זקוקה הרי להכרה ולאהבה של הורייך, כפי שכול ילדה זקוקה להם, אבל אחר-כך היא כבר בעבעה לה קרוב יותר לפני-השטח של המודעות, ומתישהו זה כבר לא היה נסבל יותר, להמשיך לחיות ככה, כי לא היית יכולה יותר לאהוב את עצמך ככה, אילו היית ממשיכה בחיים האלו.
וזה, בוריאציות קטנות כמובן, הוא תמיד הסיפור... וכך זה גם אם בא לך עכשיו משום-מה לספר אותו בצורה ז'אן דארקית יותר(: - "הייתי מאושרת! ואף על פי כן חזרתי בשאלה! " - ...אילו היית באמת מאושרת בחיים ההם של "דתיה אסלית אמתית(ולא סובלת מהם) לא היית מעלה על דעתך לחזור בשאלה, אפילו לא בחלומותייך (:

מתגבשת -
גודי מתי לא יכולתי לאהוב את עצמי כך?
אחרי ההסבה שעשיתי לעצמי, אחרי השינוי, לא לפניו.
זה לא היה הגורם אלא התוצאה.
פירקתי אבן אחרי אבן מהמגדל הפנימי המסודר
שנבנה בי גם על-ידי בלימוד ובהשקעה אישית רבה.
כרונולוגית התהליך התחיל בסביבות גיל 22-23
והמשיך עד 24-25. תאריכים הם צד מאד לא חזק אצלי.
זה לא פעפע בי מילדות, בפירוש לא.
מדוע כה חשוב לך להתאים את הסיפור שלי לתבנית שלך?
למה לא הגיוני בעיניך שאדם יעשה משהו כי זה נראה לו נכון?
אתה מזכיר לי את העמדה הדתית כלפי היציאה בשאלה.
הטענה הרווחת היא שהם עושים זאת "להכעיס",
כלומר דווקא על אף שידוע להם שזו אינה האמת,
או "לתיאבון" כלומר כדי למלא חשקים שבעיניהם נדרשים.
יש עוד מסלול, מסלול האמת, מכירה עוד שעברו אותו.
משהו שגילו ולא מגיל צעיר ושילמו על הדבקות בו מחיר.
כמובן שלא רק יהודים עוברים זאת.
סיפור קטן ואלך לישון.
פעם מישהו הביא אותי למסעדת יאפיס בשנקין.
הוא הכיר את השף, ערבי נוצרי בן של כומר
שיועד לכמורה ויצא בשאלה.
היה מאד שקט ברחוב, אאל"ט האירוויזיון.
היינו לבד במסעדה ובא לשבת איתנו.
יצאה גם הבעלים, סינית יוצאת בשאלה
שגדלה במשפחה מסורתית בה לאישה אסור להחזיק עסק.
די מהר עלינו אחד על השני ופטפטנו להנאתנו,
שלושה יוצאים בשאלה משלוש דתות.
היה מדהים לגלות עד כמה התהליכים שעברנו דומים.
לילה טוב :-)

FOR GOOD - ממש לא הבנתי אותך.
אני לא מנסה להתאים שום דבר לשום תבנית. את באמת מתעקשת על כך שחזרת-בשאלה למרות שהיה לך טוב והיית מסופקת ומאושרת בחיים הדוסיים האלו ושלא סבלת מהם בכלל(בצורה שהיתה להם בזמנו) ? - וששום תחושת אי-נחת או שקר לא פעפעו בך (מילדות או רק מבגרות או אפילו רק חודש לפני שהחלטת לעזוב את אורח החיים הזה מאחורי גבך, לא חשוב בכלל)?
שיהיה.
אני מתקשה להאמין לזה. אני באופן אישי לא מאמין שאת - או כול אחד אחר - אפילו מזיז את היד שלו ממקום אחד למקום אחר, אם כל-כך נוח לו בתנוחה הקודמת.
אבל אם את מתעקשת על כך, אז סו בי איט.
לילה שקט(:

מתגבשת -
בוודאי שצורך בשינוי אומר שמשהו לא נוח.
אלא שמקור האי-נוחות יכול להיות פנימי ובחירי.
לא בהכרח מתוך אסון או מכך
שהעולם העמיד אותנו עם הגב לקיר
אלא מכיוון שאנו החלטנו.

משל נחמד אפשר?
כתבה אותו מישהי שהייתה יו"ר האגודה התיאוסופית
בעולם או איך שקוראים לזה, כמובן ששמה פרח לי.
תאר לך הר עם שביל מתפתל סביבו.
כל בני האדם הולכים בו סחור סחור צעד צעד
ראשיהם מטה ועיניהם נעוצות בעפר
בזה אחר זה במסלול חדגוני.
אבל לפעמים קורה שמישהו מרים עיניו מעלה
מביט אל פסגת ההר ורואה שם מקדש.
או אז אינו רוצה להמשיך לצעוד כך.
ההחלטה להרים את הראש ממשיכה לעוד בחירה.
הוא עוזב את השביל ומתחיל לטפס.
זה פחות נוח ויותר בודד
אבל זה מה שהוא עושה.
כי הוא רואה.

מה רואה?
עיני נעצמות.
שינה ערבה לך.
בשם דת הפסטה
סוגרת ת'בסטה :-)

אנה פרנק{(S.S) } - ואם אומר לך שבכתיבה שלך אתה מזכיר את ריימונד קארבר, זה יחמיא לך?

FOR GOOD - לא ממש יחמיא, רק בקטנטנה, אם-כי אני יכול לחיות עם זה. לא באמת התאהבתי עדיין בכתיבה שלו. ואני בוודאי לא מכוון למקום שהוא כותב ממנו. אבל זה בטח רק השיר הזה - כי כשאני חושב עליו רגע, באמת יש בו משהו קצת קארברי אולי... אבל אני והוא הרי כל-כך שונים (:

אנה פרנק{(S.S) } - התכוונתי להחמיא, בכל מקרה. לא באמת חייבים להתאהב בכתיבה שלו.
אם כן, יש משהו פור-גודי בכתיבה שלך :))

FOR GOOD - (: כפרה עלייך אנה

FOR GOOD - "שפריץ פסיכוטי של השראה"...(:

אנה פרנק{(S.S) } - תכלס :-*

אנה פרנק{(S.S) } - רק שניה, קלטת את הכפוף למטה?

זה גם פאקינג שפריץ פסיכוטי כזה, או שאני טועה?

FOR GOOD - כפוף הוא בחור מאד אינטילגנטי. אבל אם את עוד אחת מאלו - רכלניות האשפתות... - חסרות הכבוד המינימלי, הסבורות שאני כותב אותו - אז את טועה, וטעות מרה בידך. הוא אפילו ותיק ממני בכלוב כמדומני.
אבל כן, כפוף בדרכו היחודית, אף הוא שפריץ פסיכוטי של השראה.

כפוף - יאללה יאללה!

מי בכלל רוצה לדבר
תכף ומיד הכול יתברר
יאללה תתפשטי כבר אחת ושתיים
שלוש ארבע לפתוח רגליים
ואם גם אחרי זה את סותמת
לא מבלבלת ולא חופרת
אני נשאר לשעה שעתיים
ואולי אתקשר מחר או מחרתיים

FOR GOOD - כפוף! לאן נעלמת? התגעגענו. מה שוב מצאת את עצמך כלוא לכמה שבועות ב"ארמון-סאדו" תל-אביבי מצוי, אוכל ושותה מקערת-כלבים? אתה לא לומד מהניסיון? לא כול מרוקאית או רוסייה שרק השתחררה מהצבא שווה את הכסף שלך, חומד...(-:

כפוף - אל תשאל מה עבר עלי!
מצאתי את עצמי בסד של לוח זמנים ויעדים בלתי אפשריים! הייתי נתון בין הפטיש לסדן ממש ונאלצתי לעמוד בלחצים שאין לתארם במילים. אף בן אנוש אחר מלבדי לא היה עומד בהם! היה עלי לפעול ולהגיב במהירויות שרק מדענים מטורפים במאיצי החלקיקים האדירים ביותר זוכים לראות.
ממש כך!
טסתי ועפתי במהירות האור!
בדרכי חלפתי על פני אלברט איינשטיין הנדהם ועקפתי את הברון מינכהאוזן הרכוב על פגז תותח מלווה בחרקי בורוז ענקיים. מתחתי ראיתי בחטף, ארמונות פאר, טירות מחודדות, ואחוזות רחבות ידיים ומעלי חורים שחורים וגלקסיות צבעוניות עד אין סוף. מלכים ורוזנים כרעו ברך בפני מתחננים לרחמים. מלכות, נסיכות, רוזנות, דוכסיות, גבירות, שולטות ונשלטות מתחלפות ואחרות השליכו את תחתוניהן למרגלותיי עיניהן שטופות זימה ומבטיהן מבטיחים לי כל מה שאחפוץ, כמו תמיד :). כושים ענקיים ומצוידים נדנדו לעברי אשכים גדושים ואיברים זקורים לתפארת כאלה שאפילו באינטרנט לא רואים!
אבל לכל אלה לא היה לי רגע. שניה, קמצוץ של מאית האלפית - שווה בנפשך. על כל אלה וויתרתי כדי שהמכונה לא תעצור ותמשיך לנוע קדימה לעבר היעד ואח"כ ליעד הבא ולזה שאחריו ועוד ועוד ועוד.

אני אומר לך, פעם העבודה הייתה משחררת, היום היא סתם הורגת.