לפני 8 שנים. 16 באוגוסט 2016 בשעה 13:11
מתי אנשים משתנים? מניסיוני האישי למדתי שאנשים משתנים, משתנים באמת, שינויים עמוקים ולא רק שינויים קוסמטיים או אורתופדיים שנוגעים רק לפריפרייה של האישיות, משלוש סיבות בלבד: (א) וזו הסיבה השכיחה ביותר. כאשר אין להם ברירה: כאשר הם עם הגב אל הקיר, כאשר הם מגיעים לקצה החבל שלהם כביכול, וכאשר כבר נמאס להם לסבול מעצמם. זו למשל הסיבה שבגללה אנשים מתנקים מסמים או מאלכוהול. הם מתחילים את תהליך-החלמה שלהם תמיד כשהם במצב שבו הם כבר לא יכולים יותר לחיות עם הסמים וגם לא יכולים עדיין לחיות בלעדיהם. רק אז הם נכנעים ומוכנים לעשות את כול המאמצים שיהיו כרוכים בשינוי. אבל אנשים אינם מתמכרים כמובן רק לסמים או לאלכוהול. הם מתמכרים לדפוסי-התנהגות, סגנון-חיים, פגמי-אופי, למנגנוני-ההגנה שלהם וכולי. אבל השינוי יתרחש תמיד באותה הדרך, אם הוא בכלל יתרחש. (ב) אנשים יכולים לעיתים להשתנות כאשר הם מתאהבים, בתוך קשר מלא וממומש, גורלי ומטלטל. או-אז עשוי לקרות, בגלל תהליך ההתכה הנפשי והסימביוזה שיש בהתאהבות, שהם יכנסו אליו אנשים מסויימים ויצאו ממנו אנשים אחרים. (ג) והאפשרות האחרונה, ואני מוסיף אותה רק בשביל שלמות הרשימה, היא שלעתים רחוקות הם יכולים אולי להשתנות, ואפילו מהיום למחר ממש, כאשר נחה עליהם רוח של השראה אלוהית(או עליונה).
בכול מקרה אחר, אנשים אינם באמת משתנים. למעשה, כפי שציין הסופר רודיארד קיפלינג, פגמי-האופי שלהם רק הולכים ונהיים גרועים יותר(:
היום בצהריים פגשתי במקרה את אביה של בחורה אחת שיצאתי איתה תקופה קצרצרה אי-אז בתחילת שנות העשרים של חיי, ושלאחר-מכן נפרדו דרכינו. הוא סיפר לי שהיא התאבדה לפני כשנתיים. זה לא הפתיע אותי. היא היתה פרח עדין, עדין מדי. והפרחים העדינים הולכים לאיבוד ראשונים בסערה.
אבל הפגישה המקרית הזו העלתה בי זכרונות. היא תמיד היתה חושבת על הפרטים הזעירים שרק משורר חושב עליהם. היא היתה למשל נוהגת לטלפן אליי אומללה או כשהיא מוטרדת מאיזו דרמה כזאת או אחרת, והייתי אומר לה, "אוקי ד', הכל בסדר, הכל בסדר. איפה את? "והיא היתה עונה לי (בדרמטיות): "אני בגשם."
מסוג הדברים האלו. זה היה כל-כך מלבב, כל-כך יפה...
היא למדה בזמנו ריקוד-מודרני, וזו היתה אחת הלהקות האהובות עליה. יהי זכרה ברוך.
אחה"צ מוארים.
