בטירונות-יחידה היה לנו בחור אחד בשם פינצ'י שכונה "הפרפר" או "ליצן-תחת". והכינוי התפשט כמו אש בשדה קוצים למרות שבתחילה היה בו כדי להכעיס אותו עד כדי כך שהוא היה יכול לחנוק אותך למוות. פינצ'י היה בחור חסון ושרירי ואיך שלא הופכים את זה הוא גם היה חתיכת טיפוס ואני לא אשכח אותו כל חיי. הוא היה מיליונר שפשט את הרגל בארה"ב ובגיל 30 החליט שהוא עושה עלייה ומתגייס ליחידה מובחרת. הוא היה על-כן מבוגר מרובנו ב-12 שנים. הוא זכה בכינוי שלו מפני שהיה לו קעקוע ענק של פרפר סביב חור התחת שלו, כאשר על כול אחד מפלחי עכוזו הייתה מקועקעת כנף צבעונית אחרת של הפרפר; ואם היית ממש מתחנן אליו הוא היה עושה מין ריקוד כזה שהיה מצליח להראות כאילו הפרפר מנפנף בכנפיו. וכמה שהמחשבה על כך יכולה להיות מבחילה, עדיין היה בכך כדי ליצור רגעים רבים שהיו מלאים בהומור.
אבל כאשר הביטוי "ליצן תחת" הפך להיות הקללה הכי שכיחה אצלנו, היחיד שלא צחק היה הפרפר. כי הדברים הגיעו לידי כך שלומר למישהו שהוא "ליצן תחת" היה יותר גרוע מלומר לו שהוא "בן-זונה". כי היה ברור שאם אתה בן-זונה עדיין יכול היה להיות בכך כבוד כלשהו. כלומר עדיין יכול להיות שאתה עובד על היותך בן-זונה בחדר-כושר, את רץ את זה במסלול, אתה נושא את זה בגאון, ואפשר איכשהו לכבד אותך. אבל לומר למישהו שהוא "ליצן-תחת"? זה היה הכי נמוך שאפשר לרדת. שום כבוד לא היה בזה.
צהריים יפים(:
