לפני 7 שנים. 27 בדצמבר 2016 בשעה 16:50
והעיקר שזה עדיין מתקתק
עדיין משקשק
המקצב הזה בלב
והגשם הזה
הגשם של חודש דצמבר
כי בתחילה לא היה דבר
מלבד הגשם הדק של חודש דצמבר
ואיי ריממבר
איך כשאהבתי אותך כל-כך
פוצצתי לעצמי רימון-הלם ביד
וזה, רבותיי, היה חתיכת מטרד
וחודשיים שלמים של שיקום בבית-החולים ברזילַי
אבל בחיי היה כדאי
כי אז עוד הייתי מרוכך
ורק רציתי כבר לראות אותך כל-כך
והאם אתה יכול להמשיך מכאן לבד?
האם אתה יכול להמשיך מכאן לבד?
ואני רואה אותך כול הזמן
גם כשאני מסתכל רחוק מכאן
או ישר לתוכך
ורואה דרכך כאילו את שקופה
או כאילו את כבר לא יפה
או כאילו אי-פעם הייתה לך חלופה
אני רואה אותך כול הזמן
וכל זה קרה כל-כך מזמן
כשאמרתי לך אני אוהב אותך, אני אוהב כול סנטימטר בגופך, כול סנטימ' וסנטימ' בגופך אני אוהב, וכל הלילה שרנו שירים צפוניים ורקדנו עם בובות-המין, כי זה מה שזמין, כמו שהרואין תמיד זמין, וכל זה קרה מזמן, כשהרגשתי שאני לא יכול יותר פשוט כבר לא יכול יותר להיות בלעדייך, ופוצצתי לעצמי את רימון-ההלם ביד, בסמטאות המטונפות של מחנה הפליטים, עם כול נחלי הביוב הרעילים שזרמו ברחובות, וכול הרעולים וכול הרעולות, של מחנה הפליטים דיר-אל-באלח
בחודש דצמבר ההוא ביחד עם שני אנשי שב"כ והגשם של הייאוש שהוריד עלינו השטן
כי בעברית 'גשם' לשון גשמיות
כלומר ההפך מרוחניות
כי בגשם של מבול
הטביע הקב"ה
את כול האמהות הבלתי-כנות
ואת כל האבות הצבועים
וכול הצקצקנים והמשעממים
ואת כול צבאם
והטביע בגשם של מבול
את כל הגועל, הוולגריות, השטחיות
והטיפשות
אז בואו נישא היום תפילה לעוד מבול
כי הגיע כבר הזמן לעוד אחד קטן
שיזכיר לכולנו שאי-אפשר
פשוט אי-אפשר
רק לטבוע ולטבוע כול הזמן.
ערב גשום
