אתמול בעשר בלילה אני חוזר מביקור אצל חבר, ואני הולך לי על דיזינגוף ליד הסנטר, ולפתע פתאום אני קולט מולי אישה זקנה ושמנה לבושת סחבות - שנראית כמו שליש הומלסית, שליש סכיזופרנית, ושליש מכשייפע - וגם נמוכה ממני בראש וחצי - הולכת לעברי עם כף היד שלה פתוחה ומנסה להסתיר לי את שדה-הראייה(או לכסות לי את העיניים). אני לוקח צעד קטן שמאלה, והיא זזה איתי; אני לוקח צעד קטן ימינה, והיא שוב זזה איתי. זה לקח שנייה וחצי עד שחטפתי התקפת צחוק קטנה, כי מה אתה יכול לעשות בדיוק, להוריד איזו לאטמה לאישה זקנה ועטויית-בלויים? עקפתי אותה והתחלתי לשאול את עצמי, מה זה היה לכל הרוחות? מה זה היה הקטע המטורלל הזה? כי דבר כזה עוד לא קרה לי...מה היקום ניסה לומר לי, ראבאק? ושברתי את הראש ולא הצלחתי לענות לעצמי על השאלה. עד שממש על מפתן ביתי נפל לי האסימון. ונזכרתי שכאשר ישבתי אצל החבר, הטלביזיה היתה פתוחה על החדשות והיתה כתבה על הרעב בסומליה, ואני פשוט לא יכולתי לראות את זה, שלדי הילדים המורעבים הזכירו לי את בוכנוולד - והבכי שלהם, אלוהים ישמור...ואני כמעט בטוח בכל מאת האחוזים שלרגע או שניים גם כיסיתי בלי משים עם היד את עיניי.
אתם קולטים ת'קטע? זה כאילו היקום ניסה לומר לי, "אז מה, אתה רוצה להתעלם כמו בת-יענה מכל הסבל שמתרחש סביבך בעולם? לחיות בעיניים עצומות?" כן, כמו שג'ון לנון שר:
".Living is easy with eyes closed, misunderstanding all you see"
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
