אני רוצה להכיר לכם הבוקר את אחד מרבי-המלאכים שלנו(archangels) - זו שאהובה עליי במיוחד, ושאי-אפשר להגזים בחשיבותה בשביל דרי הכלוב - הלא היא המלאכית היפייפיה צפקיאל. היא מייצגת מעין מלאך-מוות מיניאטורי, לא 'מוות' במובן הפיזי, אלא מוות של הדברים בחיינו שכבר מיצו את עצמם, הדברים שאנחנו מתקשים לשחרר ולהרפות מהם, אלו שמפריעים לנו לגדול ולצמוח.
צפקיאל היא גם זו שתעזור לנו לסלוח לאנשים. והיא תעזור לנו לסלוח גם לאנשים שהכי קשה לסלוח להם - אלו שאין להם מצפון, למשל, או שאינם מוכנים לראות את עצמם במראה.
קחו לדוגמה, דוגמה קיצונית כמובן, מישהי שנאנסה. היא כבר כל-כך רוצה ומוכנה לסלוח לאנס שלה, קודם כל בשביל עצמה כמובן, כדי להשתחרר מהנטל הזה ולהצליח להשאיר את הטראומה מאחוריה, ולאחר שנים רבות היא פוגשת או מתעמתת עם האנס שלה. היא יודעת היטב שאין לה מה לצפות לנטילת אחריות מלאה מצידו או להודאה באשמה, אבל כל מה שהיא זקוקה לו כדי לסלוח, הוא רק איזו מחווה קטנה מצידו, מבט אחד של הכרה, שיוכיח לה שהוא מבין עד כמה הוא פצע אותה. אבל במקום זאת הוא צוחק לה בפרצוף. האם אתם מבינים עד כמה קשה יהיה לה במקרה כזה לסלוח, ועד כמה יהיה קשה לה להצליח לנקז את המוגלה הזו מהנשמה שלה?
ובכן, במקרה כזה זו תהיה צפקיאל שתעזור לה לגדול מהכאב הזה, ולהגיע לפיוס והשלמה.
מי יתן אפוא ורוחה המסתורית של צפקיאל תשרה עליכם עכשיו ובימים האחרים.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש(:
