תוך כדי מחשבה עצמית אני מגיע למסקנה שלבד זה בעצם רגש.
ממש כמו אהבה, שנאה, כעס, רוגע.
לבד זה לא בדידות. לבד זה משהו אחר.
כנראה שכולם מרגישים את הלבד בחייהם מפעם לפעם.
למרות שאני יכול להיות מוקף במאות אנשים, עדיין זה רגש שמופיע יש מאין. מתגנב אלי בערמומיות ממש כמו הגולום משר הטבעות.
יוצר דיאלוג פנימי סוער ומעורר מחשבות רדומות ויצרים נסתרים.
רגש שמכיל בתוכו התמודדות עצמית, אחריות, ייצר השרדות, אוקיינוס של מחשבות, התבוננות פנימית, אירוניה, דפיקות לב, יזמות, אתגר.
אך אם זאת, גם מכיל לא מעט תחושות פחות נעימות של כאב, אבדן, התרחקות, ביקורת עצמית, חוסר אכפתיות.
אני חושב שבאיזשהו מקום אחד מהאספקטים של השליטה היא היכולת של אדם להתמודד עם רגש הלבד שלו.
לדעת להכיל אותו ולחייך אליו. להבין שהוא חלק מהחיים שלנו, תקופה חולפת, אשליה של המוח, עיוות של הנפש.
אי אפשר לעזור לי כשאני מרגיש לבד. לדעתי זה רגש שמלווה אותי כל חיי.
אני מתמודד איתו תמיד בעצימות כזו או אחרת.
כשהרגש הזה פתאום מופיע אני מסתכל לו בתוך הלבן שבעיניים ומחייך אליו.
מה קורה חבר יקר שלי ? מה שלומך ? זה זמן מה שכבר לא התראנו.
בוא, שב איתי. אמזוג לנו קצת רסטי ונהיה לבד ביחד, מה אתה אומר ?
