שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצצה אל הצד האפל

את הדברים שחווים עמוק בתוכי אוכל לחשוף ולשתף באמת רק עם בת הזוג המתאימה עבורי.
כאן אולי אבחר לשתף מדי פעם פיסות זעירות מהעולם האפל שמתחולל בתוכי.
למה רק פיסות זעירות ? כדי לא להפחיד יותר מדי את הצופים והצופות...
לפני שנה. רביעי, 31 באוקטובר 2018, בשעה 21:23

אחרי כמעט חודשיים של עבודה אינטנסיבית, המון לילות ללא שינה ואינספור כוסות קפה של ארומה :) סיימתי לבנות את האתר שלי.

זה מדהים אותי כל פעם לגלות למה אני מסוגל ובהחלט הספקתי בחודש וחצי מה שאנשי מקצוע אמרו לי שיקח להם 3-4 חודשים.

לא יאומן שרק לפני חודש וחצי עדיין לא ידעתי דבר וחצי דבר על בניית אתרים ועכשיו יש לי אתר מקצועי ברמה גבוהה ביותר.

אתר המתאים למיזם החדש שלי כמו כפפה ליד וכעת נותר שלב הגיוס של יועצים עצמאיים מכל המדינות בעולם.

 

השלב הזה, מאתגר בפני עצמו, הוא שלב קריטי במיזם שלי ואני הולך להשקיע בו לא מעט מאמצים אבל אני יודע שאצליח לעמוד במשימה שלי.

לגייס בתוך חצי שנה כ-500 יועצים מקצועיים בתחום המזון ולהקים את הרשת העולמית המקצועית היחידה מסוגה בעולם.

לאחר מכן, השמיים הם הגבול והמיזם שלי יהווה פלטפורמה רצינית ביותר לאיתור וניהול הזדמנויות עסקיות בכל העולם.

תחילה בתחום המזון ובהמשך אתרחב לתחומים נוספים כגון חקלאות, רפואה, אנרגיה ועוד.

 

פשוט מרגש בטירוף :)

 

לפני שנה. שבת, 4 באוגוסט 2018, בשעה 21:21

אין כמו למצוא את עצמך מחדש.

שינוי לא צפוי (או אולי מעט צפוי) יכול להוביל לדעיכה או לפריחה.

אצלי השינוי מוביל לפריחה ולהגשמה.

פתאום גילית הזדמנות חבויה.

מרגיש לי קצת כמו הגיבור בסרט "שר המלחמה" רק בקטע טוב :)

התחושה פשוט נפלאה.

חוזר להתאמן בקביעות.

יוצר לעצמי את האתגרים שמתאימים במיוחד עבורי.

מכוון לשמים ונהנה מכל רגע, מהדרך, מהלמידה.

מחוזר (טוב זה תמיד נחמד).

קורא הרבה ומתמקד במדהים שלי.

 

בקיצור, אין כמו למצוא את עצמך מחדש ולפרוח.

מומלץ בחום.

לפני שנה. חמישי, 12 ביולי 2018, בשעה 22:15

ככל שאתה מתבגר אתה מפתח את המודעות העצמית שלך.

וככל שהמודעות העצמית שלך מתפתחת כך גם ההשקפה שלך מתחדדת.

אתה מבין שהוויכוח מיותר.

אתה לומד שהדרך שלך ניסתרת מעיני הסובבים אותך.

אתה פשוט יודע מה אתה רוצה ומה אתה מחפש.

אתה לא מנסה להוכיח את צדקתך או את מקומך.

אתה מודע לעצמך, לחסרונות, ליתרונות, לפגמים וליכולות שיש בך.

 

זה מדהים לראות איך הסביבה מנסה "לסייע" ו"לייעץ" לך כיצד לפעול.

"לעזור" לך לחזור לנורמה, למוכר, למסלול, לבטוח.

דווקא היום, כשכלום לא ממש בטוח והחיים משתנים ללא היכר.

אנשים מנסים להאחז בעבר, בפרוטוקול הקבוע. מצחיק.

מצחיק שדווקא זה פועל לרעתם והם אפילו לא מודעים לכך.

העולם משתנה אך אנשים מתעלמים, מתכנסים, משלים את עצמם.

 

אולי זה תמיד היה קיים אך פחות שמתי לב לכך.

כלומר כן שמתי לב אך לא בעוצמה שאני חווה כיום.

הניסיון של אנשים לסייע לך נובע בעצם מהפחד שלהם להישאר לבד.

הדאגה שלהם היא בעצם סוג של שכנוע עצמי לדרך שבה יש לפעול.

סוג של Manual שתמיד עובד, מתכון בטוח, ניסיון אישי שניתן ללא תמורה.

ואם אתה חלילה מסרב בנימוס אז מייד עוברים לשלב של שאלון הפסימיות.

שאלון שכולל את כל התרחישים החמורים ביותר שעשויים לקרות לך.

 

אבל כשהמודעות העצמית שלך היא גבוהה מאוד, 

כשהחושים שלך קולטים את התמורות שמתרחשות מסביבך.

כשאתה פשוט "רואה" דרך הדברים כמו בסרט מטריקס,

אז אתה שלו, אז אתה רגוע, אז אתה הופך למגנט.

מגנט לסביבה, לאנשים, לעולם. 

כולם סובבים סביבך ומנסים להבין מה הסוד.

רוצים להיות בחברתך על מנת לשאוב ממך טיפה מהנינוחות הזו.

ואתה לא מבין מה הסיפור הגדול, מה העניין?

 

מרגיש לי קצת כמו החלילן מהמלין...

 

לפני שנה. ראשון, 1 ביולי 2018, בשעה 22:57

תוהה

האם את באמת תפליגי עם מחשבותי?

האם יסקרן אותך לחקור וללמוד דברים חדשים?

האם תהי קשובה לתגובותי?

האם תנסי להבין לעומק גם כשזה מסובך עד כדי ערפול חושים?

 

האם תביטי בי באותן עיניים גדולות ונוצצות ותלבשי את החיוך עם הגומות?

האם תלמדי את תחביבי?

האם תדעי להרגיש ליד גם כשרחוק?

האם תצחקי גם מבדיחותי העלובות?

 

האם תשתטי כך סתם פתאום?

האם תגלי עניין אמיתי בעולמי?

האם תחושי את רגשותי העמוקים גם כששקט מסביב?

האם תשבי לרגלי כך סתם פתאום?

 

האם יבער בך גופך בלהט השיחה?

האם תדעי להיות רגישה?

האם תאהבי ללא ציפיה?

האם תגלי את עצמך דרכי?

תוהה.

לפני שנה. שבת, 23 ביוני 2018, בשעה 19:35

השבוע נתקלתי בסרטון משעשע שבו רואים זוג תאו (או משהו בסגנון) מתדיינים לגבי כתם שנמצא במים, האם מדובר בתנין או בבול עץ.

אפשר לקחת מספר דברים מהסרטון הזה, כשאחד מהם הוא ללא ספק העניין שלפעמים אתה פשוט יודע ולא צריך להוכיח לאף אחד אחר.

אך מה עושים במקרה שבו זוג התאו הן בעצם שתי דמויות שנמצאות בתוך הראש של אותו האדם?

האם קיים ספק או שהספק הוא רק תקווה עגומה?

 

למי שרוצה לראות את הסרטון המבריק:

 

לפני שנה. שבת, 16 ביוני 2018, בשעה 23:18

פתאום התברר לי.

 

זו לא אשמתכן. אתן פשוט נשים!

 

וואו. 

לפני שנה. ראשון, 6 במאי 2018, בשעה 22:51

את כלכך שקופה.

אני רואה דרכך בבהירות.

גם כשאת מתרועעת עם חברותיך המגעילות.

את תמיד תהי יפה בעיני.

 

אולי זה כי פשוט התרגלתי אליך.

אולי זה המגע, הריח, הפיגורה הכה מוכרת.

תמיד אעדיף אותך על פני האחרות.

למרות שהן תמיד עומדות לרשותי, לשימושי.

 

לפעמים את מקנא, כשאני בוחר בהן.

ניצבת לך שם בצד, מתבוננת בנו.

מתגופפים. מלטפים. מחליפים נוזלים.

ואת שותקת, מה יש לך כבר לומר?

מחכה לתורך שיגיע. שאשתמש בך שוב.

 

ובחורף אעטוף אותך בידי הקרירות.

אתנחם בגופך החמים.

ובקיץ אמצוץ מתוכך כאחוז אמוק.

אשתמש בך בלי הבחנה.

 

לפעמים אחלוק אותך עם אחרים.

הרי לך זה לא ממש משנה, נכון?

את הרי רגילה להיות של כולם.

אבל לעולם לא תעזבי, את הרי שלי.

 

אני יודע כמה את רגישה.

כמה את מפחדת להישבר.

אך תביני, זה בלתי נמנע.

בסוף כולכן נשברות.

 

וגם את, זמנך יגיע. ברור.

זהו רק עניין של זמן.

ברגע אחד של חולשה את תשברי.

וכבר לא ניתן יהיה לתקן אותך.

 

ותהיה לי אחרת במקומך.

מודל חדיש יותר. 

כן, קצת קשה יהיה לי להתרגל. אני מודה.

אך עם הזמן אשכח אותך.

 

את כלכך חסרה.

 

לפני שנה. שישי, 20 באפריל 2018, בשעה 22:11

היו היה

לפני שנים רבות

בארץ רחוקה

ליד שדה ירוק

שכן אגם כחול

 

ובאגם שחו דגים

מכל מני מינים

בכל הצבעים

בכל הגדלים

דגים מיוחדים

 

חיו בשלום הדדי

לא רבו מעולם

היו אדיבים

שלווים ורגועים

דגים תמימים

 

שחו בחופשיות

שיחקו בלי הפסקה

כל אחד בעולמו הוא

עוסקים בעניינהם

נהנים מהחיים

 

ואז לפתע 

הכל השתנה

הרוגע נעלם

האגם געש רעם

השקט הופר

 

והכל משום מה?

מה גרם לבעיה?

לא סופה

לא רעידת אדמה

גם לא מחלה

 

מעולם לא הוזהרו

בעורמה הם תומרנו

הסביבה הרי תמכה

זהו חלק מהעסקה

החיים הם מטלה

 

עם הזמן התרגלו

את השקט שכחו

קיבלו בהבנה

זה חלק מהעסקה

התמורה הרי רבה

 

וכך עברו הימים

חודשים הפכו שנים

ונולדו להם דגיגים

חמודים ומתוקים

רועשים הם החיים

 

ומדי זמן מה

הדגים העלו זכרונות

על תקופה שקטה

בלי הלחץ והתלונה

תקופה רחוקה ומתוקה

 

והנה הגיע יום

והשקט שב למקום

האגם שליו מאוד

הדגים רגועים

מסדרים את החיים

 

וכעת הם מבינים

הם הושלו

כבר לא תמימים

לא יסחפו לסיפורים

לא יקשיבו לאחרים

 

אל נא תדאגו

הסיפור סופו יפה

האגם ישקוט עכשיו

הדגים ילכו לישון

והכל כתמול שלשום

 

לפני שנים רבות...

לפני שנה. חמישי, 8 במרץ 2018, בשעה 22:51

אתה פשוט מקסים.

 

ממש מתחשב.

איזה אדם מיוחד.

רומנטי.

דואג.

אכפתי.

רגוע.

קשוב.

 

אי אפשר לסמוך עליך.

פשוט אדם רע.

מדוע אתה מתעלם ?

חסר רגשות.

פוגע.

מאכזב.

אגואיסט.

שחקן.

 

תערובת שנראית כלא ברורה.

 

עוד מעט התאורה החיצונית תכבה והאפלה הפנימית שבי תתפשט לאיטה.

 

היא ממתינה בפנים כבר זמן רב מדי ומשחרת לטרף.

לפני שנה. שישי, 23 בפברואר 2018, בשעה 22:17

(אי שם על קו החוף)

שוכב על ערסל שהתקנתי בצל.

מקשיב לקולות הטבע הפראי.

היא מנדנדת אותי קלות.

חש את הרוח הנעימה עוטפת את גופי.

 

"את יודעת מה בא לי עכשיו?"

"מה?"

"בא לי לשתות חלב קוקוס טרי"

"אממ...אנחנו די רחוקים מהמחנה"

"נכון. אבל את רואה את העץ ההוא שם?"

אני מצביע לכיוון העץ ובו בזמן מתבונן בהבעת פניה המשתנה כזיקית.

 

תוך כדי שהיא מנסה לאתר את העץ המדובר עולה במוחה מחשבה נוספת.

הרגע הזה שהמוח שלה פתאום קולט במקביל את משמעות דברי. 

היא מבינה שזה די מוחלט ומצליחה לשאול בלחישה מהוססת :

"איזה מהם אתה רוצה?"

"השמאלי ביותר במקבץ הימני"

 

היא הולכת לכיוון העץ ואני מתבונן בה בסקרנות גוברת.

בתחילה היא מחליקה כמעט מיד בכל ניסיון,

אך אחרי כ-40 נסיונות היא מצליחה לטפס מעט ושוב מחליקה.

היא מחליטה להיעזר בשרוואל שלה בתור רצועת תמיכה.

היא מורידה אותו ונשארת בבגד ים.

 

אחרי עוד כ-100 נסיונות היא מצליחה לטפס מספיק גבוה ולהגיע למקבץ הקוקוסים הנכסף.

 

היא מושיטה את ידה ומצליחה להגיע לקוקוס ולתלוש אותו בקושי רב.

לאחר שהקוקוס נופל אל הקרקע היא מתחילה לרדת מהעץ בזהירות.

כשהיא מגיעה לקרקע היא אוספת את אגוז הקוקוס ומתקדמת לעברי.

 

כשהיא מגיעה אלי אני מבחין שהיא מלאת שריטות, חתכים וחבלות.

המשימה ערכה כשעתיים ו-40 דקות והיא די מותשת.

אך החיוך הקל שעל פניה מסגיר את תחושת ה"ניצחון" הקטנה שלה.

היא מגישה לי את אגוז הקוקוס בסיפוק.

 

"איך את מצפה שאשתה ממנו?"

אני מתבונן בהנאה במבט ההמום שלה ומחייך בזמן שהיא מנסה לעכל את דברי.

היא מפנה את מבטה לאדמה היבשה במטרה למצוא אמצעים שיסייעו לה לפתוח את הקוקוס...