הצצה אל הצד האפל

(אי שם על קו החוף)

שוכב על ערסל שהתקנתי בצל.

מקשיב לקולות הטבע הפראי.

היא מנדנדת אותי קלות.

חש את הרוח הנעימה עוטפת את גופי.

"את יודעת מה בא לי עכשיו?"

"מה?"

"בא לי לשתות חלב קוקוס טרי"

"אממ...אנחנו די רחוקים מהמחנה"

"נכון. אבל את רואה את העץ ההוא שם?"

אני מצביע לכיוון העץ ובו בזמן מתבונן בהבעת פניה המשתנה כזיקית.

תוך כדי שהיא מנסה לאתר את העץ המדובר עולה במוחה מחשבה נוספת.

הרגע הזה שהמוח שלה פתאום קולט במקביל את משמעות דברי. 

היא מבינה שזה די מוחלט ומצליחה לשאול בלחישה מהוססת :

"איזה מהם אתה רוצה?"

"השמאלי ביותר במקבץ הימני"

היא הולכת לכיוון העץ ואני מתבונן בה בסקרנות גוברת.

בתחילה היא מחליקה כמעט מיד בכל ניסיון,

אך אחרי כ-40 נסיונות היא מצליחה לטפס מעט ושוב מחליקה.

היא מחליטה להיעזר בשרוואל שלה בתור רצועת תמיכה.

היא מורידה אותו ונשארת בבגד ים.

אחרי עוד כ-100 נסיונות היא מצליחה לטפס מספיק גבוה ולהגיע למקבץ הקוקוסים הנכסף.

היא מושיטה את ידה ומצליחה להגיע לקוקוס ולתלוש אותו בקושי רב.

לאחר שהקוקוס נופל אל הקרקע היא מתחילה לרדת מהעץ בזהירות.

כשהיא מגיעה לקרקע היא אוספת את אגוז הקוקוס ומתקדמת לעברי.

כשהיא מגיעה אלי אני מבחין שהיא מלאת שריטות, חתכים וחבלות.

המשימה ערכה כשעתיים ו-40 דקות והיא די מותשת.

אך החיוך הקל שעל פניה מסגיר את תחושת ה"ניצחון" הקטנה שלה.

היא מגישה לי את אגוז הקוקוס בסיפוק.

"איך את מצפה שאשתה ממנו?"

אני מתבונן בהנאה במבט ההמום שלה ומחייך בזמן שהיא מנסה לעכל את דברי.

היא מפנה את מבטה לאדמה היבשה במטרה למצוא אמצעים שיסייעו לה לפתוח את הקוקוס...