לפני 10 שנים. 9 באוקטובר 2013 בשעה 12:02
אני מתעוררת מחויכת ומלאה, התרוקנתי לתוך תוכך.
היום של אחרי נשרך אחרי, כמו שובל שלך שהולך איתי, מחרמן ומלווה אותי.
הכאב המתוק הזה של הבוקר אחרי מזכיר לי כל מקום בו נגעת והשארת חותמך.
אתה מכיל ובו זמנית דוחף לגבולות שטרם נפרצו.
יודע להוביל אל האושר המשותף שלנו.
כן, כן, אתה.