בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עניין של אמונה..

לפני 5 ימים. 1 ביוני 2020, 22:17

הרבה זמן לא פגשתי את עצמי כאן.

את סלביישן.

על הבירכיים ממרום כוחי.

אני ברכות שלי ביום יום, הנשלתי את ההארד קור הציני המיותר, אני כבר לא זקוקה לו.

זיקקתי עצמי לתוכי והחוצה אלי חזרה.

חגגתי יום הולדת אתמול. מי שצריך היה, פורמט שונה אבל כנראה לא מאכזב ולא יאכזב. 

ועכשיו ללא פשרות אני מתחדשת בי וחוזרת הביתה אלי,

נותנת לי אותי,

ולכולי עלמא...

Amen to that!

 

 

לפני 3 שבועות. 16 במאי 2020, 1:40

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,

אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי

ואת התבונה להבחין בין השניים.

 

לפני 3 חודשים. 28 בפבר׳ 2020, 16:42

קשה לגשת אלי בימים אלו.

חזרתי למצב פראי אבל בשקט.

אני עסוקה בשלי.

הניסיון מאפשר לי לראות מה לא שלי.

לחלקיק שניה חודר לו אחד שמצליח להסיט את מבטי.

אני כבר לא מאפשרת.

חוזרת למסלול.

זו רק אשליה.

לב שבור הוא אכן לב שלם.

לפני 4 חודשים. 4 בפבר׳ 2020, 21:17

השוק אותו שוק, 

הפלטפורמה שונה.

הערך, הוא בעייני המתבוננת.

טרנספורמציה מטורפת נעשתה כאן.

פייייי

בשקט בשקט קמתי על 2 רגלי.

מחייכת,

כזה עם שיניים.

רק אומרת...

זונה זו זונה...

נ.ב. אף אחד לא מלמד אותנו איך לאלף געגועים.

 

לפני 6 חודשים. 23 בנוב׳ 2019, 16:37

התחלתי לדבר אותי.

פשוט, חד ולעניין.

בלי לרקוד.

אומרת את שלי וזהו. 

שמועה אומרת שעסק חדש מתרומם לו.

הכי טוב שהקמתי.

שלי. סולו.

קולות העבר עוד מתדפקים אך בקרוב הייאוש יפקוד אותם.

אני גם יודעת לבקש את רצוני. 

זה פשוט.

אני מבקשת סשן.

שבוע הבא אני והסוס שלי נקפוץ בפעם הראשונה גובה חדש.

כי אין כמו פעמים ראשונות.

ואין כמוני.

S.A.

לפני 6 חודשים. 12 בנוב׳ 2019, 14:53

עד שלא התקלחת לצלילי אזעקה ועשית סטרפטיז לשכנים לא חיית חיים שלמים ומלאים.

 

לפני 6 חודשים. 10 בנוב׳ 2019, 14:49

אני מקבלת החלטה וזולגת מטעויות עבר ולו רק על מנת ליפול להתמכרות שלי.

עוד השתלטות שלי הבוקר על מנגנון ההרס העצמי.

דרינק אחד וזהו.

אני מתיישבת על הבר.

לא זכרתי שמייצרים אותם כל כך יפים, פאק איזה שלמות.

העיינים שלו בוחנות אותי בביישנות שאופיינית לכאלו שלא יודעים מה הערך שלהם..טעם כזה שמוכר לי מפעם.

שמעתי לא מזמן שאני רעבה..אין ספק, אבל גם נזהרת ונשמרת.

ג'יזז,  מה יש לי להוכיח ולהרים את הרף כל הזמן.

"את ניראת כאילו משהו קשה עבר עליך"

קשקש.

משהו רע בוקע ממני ואני מחייכת חיוך זדוני, 

"הנה רעיון, סתום ת'פה ותהיה יפה"

נתח.

 

לפני 6 חודשים. 8 בנוב׳ 2019, 10:36

אני עוצרת בצידי הכביש.

מקיאה את הכתוב.

שישי בוקר בדרך לחלוקת המזון הקבועה שלי, שם את קמה לתחייה איתי.

מי שנותן תמיד יהיה לו, ככה אמא שלך אמרה לך וכך אמרת לי..

בדרך אני מבינה כמה אני שטה. בי.

היית כל כך קרוב לפני רגע אבל רחוק,

ובין ליל הפכת קרוב אבל רחוק.

אני מתבוננת עלי דרכך.

לומדת לקבל, להבדיל מלקחת.

הבדל קטן, משמעות גדולה.

נותן ושולח אותי לדרכי, מבלי לקחת.

ואני כאן באזור דימדומים..

מתבוננת עלי, דרכך.

 

 

 

 

לפני 7 חודשים. 26 באוק׳ 2019, 12:03

אני מחייגת לכוסמטיקאית שלי, 

"שומעת, אני צריכה תור דחוף"

היא עונה חצי ישנונית, הרי שתינו יחד רק אתמול. 

"מה את רוצה ממני, את חלקה ונקיה מכל כיוון אפשרי"

אמממ

פשוט, לא מעניין התוכן.

מעניין רק הכוס.

כל עוד הוא נקי וחלק.

 

לפני 7 חודשים. 26 באוק׳ 2019, 9:27

בתוך 48 שעות של גמירות אינסופיות שלי אני מבקשת את השוט שלו.

לכאוב עבורו, עבורי.

אני ננעצת בתוך הנשמה שלי ושומעת אותו מניף את השוט וכל חלקי העור השחור מונפים ואני מוצלפת.

הכאב מעיר אותי והעור שלי בוער איתי.

שוב.

עד שאני קמה והנשמה שלי מתחבקת מאחור ונזקקת לאהוב ולאהב.

הוא נושם מעלי אותי ואני נשענת עם גבי אליו.

היכן שיש ספק,

אין ספק!