אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עניין של אמונה..

לפני 5 ימים. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 07:44

חוסר האנרגיות הזה בא לידי ביטוי בצורתו הפיזית.

אני מחכה כבר לסופש.

לשכב בדממה מוחלטת ולנבור בעצמי.

להבין אותי.

לכאוב אותי.

הסופש לא אנשום אויר צפוני ולא ארוץ לחלון מוקדם בבוקר לבקר את השמש.

דממה על כל מקורותיה...

לפני 6 ימים. רביעי, 16 באוקטובר 2019, בשעה 12:31

המחט שלך עוברת אותי שוב ושוב והריכוז שלך מפליא אותי.

אני חוקרת אותך מבעד לגופי והמבט שלי מבצבץ מעבר לכתפי.

המנעד שלי סופג סקס אפיל כשאתה לרגע קט על האגן שלי ומאידך גוויה כבדה חסרת שם כשאתה מזיז אותי לנוחיותך.

אני מרוגזת מחוסר יכולת להשתמש בשפה מפעם כשבעצם זה חוסר רצון מובהק אך הנאה מוחלטת בשימוש בקימורים קיימים.

פאקינג לאב טרייאנגל מחורבן.

סתמי ותמצצי פשוט יותר,  

קח אותי לדרינק ובוא נחקור יחד מה יעיר אותך לחיים.

זה כמו להתבונן עליך מתוך אקווריום.

מה הכיף בלהגיד לך מה בדיוק מוחלט אני רוצה כשאין לי מושג?

אולי תקנה לי פרח ונראה אותי מרטיבה?

אבל,

אפשר עם יד על העורף אדוני?

 

לפני 6 ימים. רביעי, 16 באוקטובר 2019, בשעה 11:54

"את רוצה שזה יהיה ככה? באיזה צבע?, אל תדאגי למחיר, אז קבענו ל9 וחצי?"

אוף! סתום ת'פה שלך כבר ותעשה את מה שאתה עושה, 

תניח לי ותאסוף אותי אליך כבר.

כמה אפשר להתדפק על דלתך, ואני בכלל לא דופקת, אני נידפקת ו..

סמס הבוקר מעברי הרחוק חייך אותי, ביג טיים. עולם עסקים בפרופיל גבוה,  אישה אחת, מלא גברים, מעמד גבוה והרבה חולשות.

מי שלא סיפר לכם שהעולם שם סובב סביב סקס וכסף סתם כולירע שלא זכה לגעת בזוג ג'רמנז משובח. 

פרשתי בשיא מטורף, כן כן, כמו בסרטים, עיסקה ענקית, שטן מול הפנים, ויתרתי על הכסף אבל, יש לי אותי. וזוג ג'רמנז, משובח. 

סמס הבוקר פשוט, 

"מה את עושה? מי את מייצגת?"

אדרנלין ואני רקדנו מחול מטורף של סקס פראי, כזה שדמיינתי עצמי בבית שלך, 

מטונף כזה כשאתה כבר לא יכול לשלוט בעצמך.

כזה שקורע אוברול תחרה ומקבע גוף לקיר, 

כזה שכבר לא לוחש באוזן אלא אומר בבירור, 

"אני מת להזדיין איתך",

מכניס אצבע לכל חור אפשרי ובודק רטיבות נאגרת, 

מוריד על הבירכיים ומזיין לי את הפה, 

הפעם, הראש שלך נשמט בערגה ממכרת.

אני בולעת אותך.

אנחנו נטמעים לפנטזיות שלי...

אני מסמסת חזרה בידיעה מוחלטת שהתשובה שלילית, 

"אני מוכנה לשמוע על כל עיסקה, אבל אני לא אותה אחת שהכרת"

"אגיע אליך, זה ברור לי, את כבר לא מגיעה, המחיר עלה."

נכון.

שיחררתי.

בסערה שלי שיחררתי.

הם תמיד חוזרים.

לפני שבוע. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 10:47

על הספה שלך שלי אני מתקשרת לעבודה שלך על מנת לראות את שמך על הצג.

את לא שם.

חשבון נפש.

אני מתחברת לעצמי ומנקה את מה שלא צריך.

שיחה מאל איי..חברי מיום היוולדי ר, יש הטוענים משפחה דור 4...

"לא תאמיני בייבי, מצאתי! אני רואה בה אותך!! זה לא יאומן!, יושבת מולי אישה, זו את! זה כמו לבוא הביתה"

אני לא מצליחה להבין אם זו מחמאה או לא ולאחר שהרגעתי את האריה שהוא שלחתי אותו עם חומר למחשבה.

אמצע הלילה הוא מתקשר שוב, 

"פחדנית! תעזי כבר!! תני לעצמך!! לא הבנת?"

אולי.. עניתי לו...

אולי.

 

לפני שבועיים. שני, 7 באוקטובר 2019, בשעה 09:24

המקום הזה עוד קיים בי.

הרהיט הזה שמזיזים מצד לצד.

הילדה שפותחת את הפה לדבר ופשוט דוחפים אותה מפינה לפינה שלא תפריע, אבל גם לפינה היא מפריעה.

והפה נשאר פעור עד שהשיח פשוט נשאר להתקיים בעולם מבפנים.

הדחיפה כל כך בוטה שהראש מונף הצידה 5 שניות אחרי הגוף והנשמה נשכחת אי שם במקום שאני הבוגרת חוזרת ללטף מדי פעם בעדינות שלא תשבור את מה שבנינו יחדיו.

ישנן סיטואציות בחיים שמזכירות לי את הריקוד המכוער הזה.

אני מוצאת עצמי שוב מחכה ומחכה,

מתגרדת בנשמה.

זמן לא מפנים למי שאוהבים, 

הרצון מתעורר לבד.

 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 00:59

אני והמאנקי עד

שעובר ג'וק בבר...

זהו.

תמו שידורינו.

פי כוסאוחתק...

לפני שבועיים. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 10:18

"תביאי בגדים חמים שלא יהיה לך קר"

בלילה קר.

אני עירומה לחלוטין על קיר הבטון בצד הבית שלך, 

החזה שלי זקור וכל נגיעה שלך מורגשת וזורמת בי.

אני צופה בך ומחייכת מבפנים, 

על הזין שלך שלי השכנים שלך, 

מה איכפת לי, אני לא מכירה אותם.

לא שלי,

רק הזין שלך שלי.

אתה מטייל עלי עם המבט שלך ואני ניכנסת לשתיקה שלי.

נבוכה.

כבר הסברתי.

אל תפלוש.

חיה צריכה לגשת אליך.

אתה אוהב אותי ילדונת אז מה הבעיה עם גואל, גם הוא בועל, 

רק שאני פראית לטעמך, 

אז גואל בועל פראית? 

אתה מסובב אותי כלפי קיר הבטון והתחת שלי בסכנה,

החזה שלי נשרט ואתה אוחז בפני ולוחש לי באוזן.

"חנופה לא תעזור כאן,

תתחילי למצוץ"...

 

לפני 3 שבועות. שלישי, 1 באוקטובר 2019, בשעה 14:54

עם הכל אני מתמודדת,  

את הכל מכילה.

מסדרת, לאט, 

קוברת ומתעלה.

אותך אני שונאת למרות שמעולם לא ידעתי את התחושה.

כל יום יותר, 

אני מזינה אותה.

אין בך אור,

כולך אפילה,

כל יום שהילד שלי מחכה לך בחלון ובטוח שתבוא להגשים לו חלום,

הבטחה,

השינאה שלי אליך גוברת, 

והאהבה היתה גדולה.

לא הפעם,

לעולם לא תדע.

אינך ראוי לה.

אתה הדבר הכי טוב שקרה לי, 

התחזקתי על חשבונך.

כולך רוע בתחפושת יפה.

השינאה עוד תגדל אליך כי ככה אני חפצה, 

עד שתהיה כלום, 

משם באת, 

מן הריק, 

לשם תיזרק,

בטריקת דלת אינסופית.

 

 

 

לפני 3 שבועות. שישי, 27 בספטמבר 2019, בשעה 16:32

תגיד אמקור, חושב שאני פסיכית שאני חושבת על זה?

"את פסיכית בלי קשר"

אני סופר ריגשי ואתה יודע, אתה רק לא טועם את הדמעות.

תפסיק להקשות עלי אמקור.

"את שואלת שאלות מפגרות ונעלבת מתשובות כאלו"

המממ..

אני מנתקת.

אני מסיימת לבשל ומתחילה לסדר ארגזים. מוציאה את הסוס שמסתובב שקיבלתי מתנה לפני כמעט 30 שנה ומסובבת אותו, המנגינה שלו מזכירה לי נשכחות.

חלום שהתנפץ ופנטזיה ילדית.

הוא קיבל ארגז שלם משלו, כמו תמיד, חלילה שישבר, הקטנים שלי יודעים שאסור לגעת.

אבא שלי נתן לי אותו מתנה.

יש לו מוזיקה של בלרינות, כאלו שיודעות לרקוד עם סוס.

אני רואה את השם שלך על הצג ואני מחייכת במבוכה. 

אתה יודע שאני זקוקה היום יותר.

אתה מסביר...אני רק בוכה.

אבל אין שאלות מפגרות, רק תשובות כאלו.

אני יורה לאויר שאני לא באה יותר בעודי מתבוננת על תיק שכבר ארוז.

פסיכית.

ידוע.

אבל חיננית.

אל תהיה דפוק.

תפסיק לרקוד לי על הריגשי,

זה לא יהיה נעים כשהזין שלך יהיה בפה שלי, 

במבוק או לא.

 

 

לפני 3 שבועות. שישי, 27 בספטמבר 2019, בשעה 06:51

הכל נראה לי פתאום אותו הדבר.

ביקרתי אותך אתמול וביקשתי ממך לחזור קצת בתקופה הזו כי קריר לי, בואי תעטפי אותי.

הרגשתי אותך על העורף ודחיפה קטנה מכל מיטות הבטון האלו..

החיוך פתאום התהפך לי.

יושבת בבר הקבוע השכונתי, אני כבר לא מתאמצת להניע את הרכב, אותם אנשים שטופי זימה.

שולחת סמס..

"תהני, זה מה שאת צריכה"

ואני לוגמת את הוויסקי שלי ורוצה לצרוח לך בפנים, 

חשבתי שאתה רוצה להכיר אותי!!

לא את זו שיושבת בבר עם הציצי העומד והתחת המורם.

צריכה?

אני צריכה לשלם חשבון חשמל.

אבל מה אני רוצה...

פייייי זו כבר משאלה קשוחה יותר..

רגע, גם אותה דיברתי בקול רם.

אז אני מסודרת.

אבל אתה איפה?